שם הכותב: תאריך: 27 אפריל 2014

 

שיעור 4

שיעור 4

המשך לשיעור קודם…

מפסק הדין עולים שיקולים התומכים במידע פנים:

  1. המשקיעים הרגילים לא נפגעים-

    שוק ני"ע מדבר על 3 קבוצות של משקיעים:

  • קבוצת המשקיעים הרגילים- אין להם הבנה של נתונים כספיים או של מסחר, הם משקיעי נזילות כלומר אם יש להם כסף פנוי אז הם קונים ואם הם צריכים כסף אז הם מוכרים. הם לא מנתחים את הדוחות הכספיים.
  • משקיעים מקצוענים- בתי השקעות, גופים מוסדיים, קרנות פנסיה, קופות גמל. כל מי שנמצא בקבוצה זו, זאת העבודה שלו. קבוצה זו חזקה בידע שלה מהמשקיעים הרגילים. מי שדוחף לחוקים נגד שימוש במידע פנים הם משקיעים מקצוענים כי במסחר האמיתי, כשהמקצוענים סוחרים, מי שחכם יותר מנצח אבל כשמצטרפים אנשי הפנים, הם מורידים את הסיכוי של המשקיעים המקצועיים להצליח שכן אנשי הפנים הרבה יותר חזקים מהמקצוענים.
  • אנשי פנים- לכל חברה יש את אנשי הפנים שלה (למשל בטבע, מנכ"ל, סמנכ"ל רו"ח) שיודעים את הדוחות לפני שהם מתפרסמים, יודעים את כל העסקאות לפני. אנשי פנים אלו, כל אחד בחברה שלו, יותר חזקים מכל משקיע מקצוען אחר.

    לפי פס"ד, המשקיע הרגיל, צריך כסף ולכן מוכר את המניות של טקסס גולף סלפר בהרבה יותר כסף בזכות מידע הפנים כי לולא מידע זה, הוא היה מוכר את אותן מניות בהרבה יותר נמוך. לכן מידע הפנים לא פגע במשקיעים הרגילים אלא הם אפילו הרוויחו ממנו. מי שנפגע הם המשקיעים המקצוענים כי כשיש אנשי פנים בתמונה, יש להם נחיתות לעומת אנשים הפנים שיודעים לנתח את החברה יותר מהמקצוען הכי גדול. ביהמ"ש קיבל את הטיעון הזה.

  1. צריך לתת לשוק מקסימום אינפורמציה נכונה כדי שמחיר החברה בשוק ישקף באמת את שווי החברה- אם רואי חשבון שמים מידע לא נכון בדוחות של החברה, מנגנון המחירים נדפק והמחיר יהיה לא נכון. מטרת כל השוק בני"ע הוא שהמחירים ישקפו מצב אמת על מה שמתרחש בחברות. מידע פנים במקרה זה מכניס לשוק מידע שאי אפשר להגיד אותו לפי חוקי החשבונאות ולפי חוקי המשפט. כך למשל בפס"ד טקסס, אם היו אומרים משהו על אונטריו, זה היה מזיק לחברה. אבל עצם השימוש במידע פנים היה איתות לשוק שמשהו טוב קורה בחברה. לכן שימוש במידע פנים מזריק מידע למחיר ונותן לשוק אינפורמציה שאי אפשר לתת אותה בדרך אחרת. ביהמ"ש הסכים גם עם נקודה זו.
  2. הוצאות הנהלה וכלליות- בדוחות הכספיים, לאחר הרווח הגולמי אנו מנכים את הוצאות ההנהלה וכלליות הכוללות בין היתר את הוצאות השכר. סעיף זה הוא סעיף כבד, תופס נפח גדול בחברה גדולה. סעיף זה מצמצם באופן משמעותי את הרווח התפעולי ואת הרווח הנקי ולכן באופן משמעותי מצמצם את הדיבידנד שמגיע למשקיעים. טקסס טענו כי ברגע שאפשר יהיה להשתמש במידע פנים, המנהלים בחברה כבר לא יקבלו שכר כל כך גבוה בגלל שאם יהיה מותר להשתמש במידע פנים זה בהכרח יגרום להורדת משכורות המנהלים ולכן בראש ובראשונה ייהנו המשקיעים הרגילים כי אם ההוצאות יורדות, הרווח הנקי של החברה עולה, הדיבידנד עולה והמשקיעים הרגילים מרוויחים. ביהמ"ש הסכים גם עם טענה זו.

שיקולים הנוגדים שימוש במידע פנים שעלו מפס"ד (שעלו ע"י הרשות לני"ע):

  1. חוסר הוגנות, לא פייר, לא שוויוני- מי שקרוב לצלחת מרוויח וכל השאר נדפקים. ביהמ"ש לא כל כך התלהב מהטענה הזו כי בגדול, החיים לא שוויוניים. פותרים בעיות שוויון על ידי הטלת מס וכו'.
  2. שימוש במידע פנים הוא לא טוב כי הוא פוגע בנזילות בשווקים בגלל הגדלת המרווחים בין הביקוש להיצע- מרווח זה הפער בין המחירים, פערים בין קנייה למכירה. למשל, שער הדולר היום הוא 3.45 ₪ בערך לעומת פעם שהיה 4.2 ₪ בערך. אם אני נוסעת לטייל בארה"ב ורוצה להחליף 5000 ₪ לדולרים. הפקיד ייתן לי פחות דולרים ממה שבאמת 5000 ₪ שווים. הוא ייקח שער גבוה יותר מ-3.45. כשאני חוזרת עם אותם דולרים לישראל ורוצה להחליף חזרה לשקלים, הוא יתן לי בשער נמוך מהשער האמיתי, נמוך מה-3.45. ככל שהמרווחים גדולים יותר כך אנשים עושים פחות עסקאות.

    על רקע זה הרשות לני"ע טענה כי המקצוענים הם אלו שבאמת נפגעים ממידע פנים והם אלו שעושים את המסחר האמיתי בשוק. ברגע שעושים חוק לפיו יש אנשי פנים במשחק, הדבר יגדיל את הסיכון של המקצוענים וכשהסיכון גדל זה מגדיל את המרווחים בין קניה למכירה (עמלות גבוהות יותר) וכשהמרווחים גדלים אוטומטית זה פוגע בנזילות ולכן מרחיק אנשים כי הם לא ירצו את הנכסים האלה ויהיו פחות עסקאות כתוצאה מכך. ביהמ"ש התרשם מאוד מטענה זו.

לבסוף, ביהמ"ש, לאחר ששם את כל השיקולים בעד אל מול השיקולים נגד, קבע כי בשורה התחתונה הנגד יותר חזק ולכן צריך לאסור את השימוש במידע פנים.

פס"ד צ'יארלה נ' ארה"ב– צ'יארלה עבד במנהטן במקצוע מדפיס דוחות כספיים והיה קורא את מה שהדפיס ולפי זה היה קונה מניות. כתוצאה מכך עשה המון המון כסף ופרש מההדפסות. את כספו הוא עשה כך:

אם יש חברה שבעל המניות הכי גדול הוא 10%, אז יכול לבוא טייקון ולקנות את השליטה ולהשתלט על החברה. אותו טייקון הולך קודם כל לרואה חשבון, עו"ד ובית השקעות של החברה ובודק את החישובים לצורך בדיקת הסחרות של החברה. כל זה נעשה מאחורי גבה של החברה וברגע שמישהו בשוק ידע שאותו טייקון מתכנן לשים ידו על החברה, שווי השוק שלה מיד יטפס מעלה ואז אותו טייקון יצטרך לשלם הרבה יותר עבור אותה חברה. לכן מחתימים על סודיות. אבל אז פתאום מגיע אותו אדם שנחשף לכך כמו אותו צ'יארלה.

צ'יארלה ראה כי עוד שבועיים טייקון הולך להשתלט על חברה בשוק ובקטנה היה הולך וקונה את מניות אותה חברה ציבורית וככה הגיע לסכומים אדירים.

הרשות לני"ע עלתה על כך שיש גאון מסויים שעולה טרם העסקאות על כל העסקאות וטענה מולו, נבחן את שלושת היסודות המצטברים:

לגבי היסוד הראשון, מידע (מהותי ופנימי)- המידע שהוא יודע הוא מאוד מהותי (כי איך שמפרסמים אותו מחיר המניה עולה) וכן המידע הוא גם פנימי. לכן במידע יש עמידה ביסוד.

לגבי היסוד השני, השימוש- הוא קנה לפני מידע חיובי ולכן ברור שהוא עומד ביסוד זה.

לגבי היסוד השלישי, זהות המשתמש- צ'יארלה הוא לא איש פנים בחברה הנסחרת ולפי היסוד הוא צריך להיות איש פנים בחברה הנסחרת. בנוסף, הוא גם לא חיצוני שקיבל את המידע מהחברה הנסחרת.

לכן ביהמ"ש, בגדול, על פי החוק של מידע פנים, מוציא אותו זכאי מעבירה פלילית כי היסוד השלישי לא מתקיים.



− ארבע = 5

תואר ראשון
תואר שני
מרצים