שם הכותב: תאריך: 03 אפריל 2014

שיעור 7 – 02.04.2014

המשך משכונות

 

המשך משכון מסווה

סיטואציה בה שני צדדים עשו ביניהם איזושהי עסקה, ובתוכה התכוונו לעשות משכון – אך לא דיברו על זה במונחים של משכון. לכאורה אין להם משכון, אך אם נפנה לדברי ס'2(ב) לחוק המשכון נגלה כי אכן מדובר בעסקת משכון:

תחולה

2.    (א)  הוראות חוק זה יחולו כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון.

           (ב)  הוראות חוק זה יחולו על כל עסקה שכוונתה שעבוד נכס כערובה לחיוב, יהא כינויה של העסקה אשר יהא.

 

גם אם לא קראנו לדבר הזה משכון, אך הוא מריח ונראה כמו משכון ß אזי הוא משכון.

איך אפשר לזהות משכון מסווה? כלומר לזהות משהו שאנשים קראו לו עסקת מכר, אך יש בעצם משכון:

  • כאשר המוכר עדיין מחזיק בנכס, למרות שיש חוזה מכר. ז"א שהנכס הינו משכון.
  • כאשר לכאורה רואים עסקת מכר, אך פתאום המוכר משפר את הנכס. כלומר מכרתי נכס ופתאום אני משפצת אותו? זה לא נראה הגיוני.
  • כאשר המוכר ממשיך לשלם מיסים על הנכס. המוכר מכר את הנכס, אז מדוע הוא ממשיך לשלם ארנונה ואגרות עליו?
  • כאשר שווי העסקה שנראית כעסקת מכר היא נמוכה ביחס למחירי השוק.

מדוע רוצים בכלל להסוות את המשכון?

אם מדובר במשכון, חל חוק המשכון – על כל חובותיו וזכויותיו. אנו כעת כפופים לחוק שלא בטוח שאנו רוצים להיות כפופים אליו. אנשים מעוניינים להתחמק מעולו של החוק.

הדוגמא הכי חזקה במשכונות מסווים זה במצב של תניית שימור בעלות מול עסקאות קונסיגנציה.

תניית שימור בעלות בעסקים זה אומר שספק סיפק לנו סחורה וכתב על טופס הזמנת הסחורה שסיפק שהסחורה שייכת אליו עד לפירעון מלא של התשלום בעוד 90 יום נניח. דהיינו הספק מנסה להשיג יתרונות של משכון וקדימות במצב של פירוק/פשיטת רגל.

עסקת קונסיגנציה – נניח שאני חנות של צבעים ואני לא בטוחה שאצליח למכור את כל הסחורה. מכיוון שאני לא יודעת אם אמכור את הסחורה, אני לא רוצה לשים אותה על המדף. לכן הספק עושה איתי עסקת קונסיגנציה, כלומר הסחורה שלא תימכר תוחזר לו. מטרת העסקה היא שמה שלא הצלחתי למכור חוזר לספק.

פס"ד שהיה ההלכה המשפטית בעבר
ולא כיום
:

פס"ד
קולומבו נגד בנק למסחר – קולומבו היה ספק הסחורה של חב' מאמא-יוקרו. היו ביניהם קשרי מסחר הרבה מאוד שנים, יותר מעשור. בשלב מסוים מאמא-יוקרו נקלעה לקשיים כלכליים ונכנסה למצב של פירוק. קולומבו – כשהעבירה סחורה למאמא-יוקרו – כתבה על ההזמנה שהסחורה בתעודת המשלוח שייכת לקולומבו עד לפירעון מלא של סכום העסקה. כיוון שמאמא-יוקרו הייתה במצוקה כלכלית, קולומבו פנתה לכונס הנכסים וביקשה את כל הסחורה שלא שולם בעדה בחזרה אליהם. כונס הנכסים לא אפשר זאת וטען כי הנכס הזה הוא שלו. קולומבו פנתה לביהמ"ש ובסוף זה הגיע לעליון. ביהמ"ש קבע שלכונס הנכסים יש זכות בצעצועים. קולומובו הוא אינו נושה מובטח. זה לא אומר שהוא לא יקבל כסף חזרה, פשוט יש סדר נשייה מסוים, והוא יקבל את כספו ע"פ התור. ביהמ"ש נימק זאת כך משום שמאמא-יוקרו חששה מכך שלא תמכור סחורה של קולומבו ולכן הסכימה לעסקת קונסיגנציה. כאן זה לא הדבר, מדובר בעסקאות של שנים – ולכן אין בין השניים עסקת קונסיגנציה אמיתית. אם זו הייתה עסקה אמיתית – הסחורה אכן הייתה שייכת לקולומבו, המוכר. ביהמ"ש לא התרשם מכך שהייתה עסקת קונסיגנציה אמיתית. אם כך, טענה קולומבו שמדובר בתניית שימור בעלות (אם זה לא קונסיגנציה). ביהמ"ש אמר שאם אכן יש תניית שימור בעלות, קולומבו הם באמת הבעלים של הסחורה – אבל יש פה גם משכון! ביהמ"ש התרשם שאין משכון רשום על סחורה שהובאה למאמא-יוקרו. בגלל ס'179 לפקודת החברות חשוב לרשום את המשכון, משום שע"פ הסעיף אם החב' נכנסה לפירוק – אז רק משכון רשום גובר על כונס הנכסים. מכיוון שאין משכון רשום, כונס הנכסים גובה על קולומבו. ביהמ"ש קבע שכל סחורה שקולומבו סיפק, הוא היה צריך ללכת לרשם החברות, לרשום את המשכון וכו'. יש בעייתיות עסקית לבקש לרשום משכון על מלאי מתגלגל – טענה זו נטענה אף היא, ולא התקבלה בפס"ד.

הלכה משפטית זו הייתה שנים: תניית שימור בעלות היא בעצם משכון מסווה. במקרה זה המשכון בהסכם היה תקין אם החב' לא הייתה נכנסת להליך פירוק. במצב של פירוק רק משכון רשום גובר. הלכה זו הייתה כעשור.

פס"ד שהוא כיום ההלכה המשפטית, והפך את קולומבו ללא רלוונטי יותר:

פס"ד
קידוחי הצפון נגד אבגל – הפס"ד הפך את ההחלטה של ההלכה המשפטית של קולומבו, אשר הייתה קיימת שנים. אבגל היא חב' שעוסקת במכירות פומביות של ציוד של חברות. קידוחי הצפון העבירו סחורה למכירה פומבית אצל אבגל. אבגל נכנסה להליך של פירוק, והחזיקה אצלה ציוד של קידוחי הצפון, שאמור להימכר במכירה פומבית. ביהמ"ש הפך כאן את ההלכה המשפטית וקבע שאם תניית שימור הבעלות היא אמיתית, ומכך התרשם ביהמ"ש, אם העסקה היא אמיתית ומשקפת את המציאות – לא צריך לפסול אותה, אלא צריך לכבד אותה. העניין שלא רשמו משכון בגלל שאי אפשר לרשום משכון על כל ציוד שנע ונד במציאות הכלכלית, צריך לכבד את זה. אם הצדדים הסכימו על תניית שימור בעלות – יתקבל גם ללא רישום המשכון.

כלומר ביהמ"ש אומר שזכותו הקניינית של הספק (קידוחי הצפון) גוברת על שעבוד שלא נרשם ברשם החברות – מכאן שגם גוברת על כונס הנכסים, בגלל שזה הגיוני שספק ירצה להבטיח את האשראי שנתן.

יש פסיקה במחוזי שמפרשת את קידוחי הצפון, שאומרת שלא אוטומטית כל תניית שימור בעלות גוברת על כונס הנכסים, אם אחד מהצדדים לא הבין את תניית שימור הבעלות – היא כאילו לא קיימת. תניית שימור הבעלות צריכה להיות מאוד ברורה.

 

נושא שלישי בקורס


עיכבון

זכות העיכבון משמעותה היא שהנושה יכול לעכב תחת ידו נכסים מוחשיים (לא תקף לגבי נכסים בלתי מוחשיים, אי אפשר לעכב אותם) ששייכים לחייב, עד שהחייב יחזיר את החוב. חשוב להדגיש שזה לא אומר שניתן לממש את הנכסים בזמן זה. מטרת זכות העיכבון היא ליצור לחץ על החייב, אך לא מממשים את הנכס. זכות העיכבון כתובה בס'11 לחוק המיטלטלין. לא סתם זה כתוב בחוק המיטלטלין, כי אי אפשר לעכב מקרקעין.

עיכבון

11.  (א)  עיכבון הוא זכות על פי דין לעכב מיטלטלין כערובה לחיוב עד שיסולק החיוב.

          (ב)  עלה שווי המיטלטלין המעוכבים על שווי החיוב במידה בלתי סבירה, זכאי החייב לשחרור מקצת המיטלטלין אם הם ניתנים להפרדה לחלקים.

          (ג)   החייב זכאי לשחרר את המיטלטלין מן העיכבון במתן ערובה מספקת אחרת לסילוק החיוב.

          (ד)  הוציא הנושה מרצונו את המיטלטלין המעוכבים משליטתו, יפקע העיכבון.

          (ה)  מקום שיש עיכבון במקרקעין, יחולו הוראות סעיף זה גם עליו; כן יחולו הוראות סעיף זה על עיכבון על פי הסכם, כשאין בהסכם הוראות אחרות לענין הנדון.

 

פס"ד רשות שדות התעופה נגד גרוס

הרקע לפס"ד הוא פירוק של חברה שנקראה "חברת מעוף נתיבי אוויר לישראל". נכסיה היו 4 מטוסים: 3 מהם היו בבעלותה, ואחד היה בחכירה. ביום הפירוק המטוסים של מעוף חנו בשטח שצמוד לנמל התעופה בן-גוריון. מדובר בשטח שהתעשייה האווירית חוכרת ממנהל מקרקעי ישראל. התעשייה האווירית טענה לעיכבון במטוסים האלה שחנו בשטחה (מטוס הוא מיטלטלין), מכיוון שהתעשייה האווירית טיפלה בטיפולי אחזקה במטוסים הללו, ולא קיבלה תשלום בעדם. בגלל שיש חוב, היא הצהירה על זכות העיכבון שלה במטוסים כדי להפעיל לחץ על המפרק של מעוף – שקודם כל יחזירו לה את החוב, ואז היא תשחרר את המטוסים. זכות העיכבון פה הייתה בעייתית בשל העובדה שחב' מעוף טענה כי התעשייה לא מחזיקה במטוסים באמת כי השטח הוא לא שלה אלא של המנהל (כלומר זכות העיכבון אם כבר היא של המנהל ולא של התעשייה האווירית) – הטענה הזו נדחתה. טענה נוספת שעלתה היא שהתעשייה האווירית טוענת לחוב בגין כל התיקונים שלא שולמו (על תיקונים עוד לפני הפעם האחרונה שהמטוסים חנו בשטחה) – ביהמ"ש אמר שכדי שתעמוד לתעשייה זכות העיכבון צריך להחזיק את הנכס (מתקיים), אך צריכה להיות רציפות בהחזקה. ברגע שלאחר כל טיפול התעשייה שחררה את המטוסים למעוף, הם ויתרו בכך על זכות העיכבון שלהם. זכות העיכבון עומדת לזכותם רק בגין התיקון האחרון!

 

ס'11(ב) – בזכות העיכבון – אם מעכבים נכס שהשווי שלו משמעותית גבוהה מעלות החוב והנכס הזה ניתן לחלוקה אזי אסור לעכב את מלוא הנכס. נניח במקרה של הפס"ד, היו יכולים לשחרר 3 מטוסים ולהשאיר מטוס אחד, שהוא בשווי של החוב. ארבעת המטוסים ניתנים לחלוקה.

 

עיכבון מול משכון – מה עדיף?

בפס"ד גרוס על אחד המטוסים המעוכבים היה משכון של בנק דיסקונט (עשו משכון ברכישתו). השאלה היא – מי גובר? ביהמ"ש העליון קבע לטובת בעל העיכבון בפס"ד זה: עיכבון גובר על משכון.

הנימוקים לכך הם מצטברים:

  1. שיקול מסחר תקין
  2. שיקול שיפור בנכס

אם לא ניתן לעיכבון לגבור על משכון, אז בעצם זה שנותן לי שירות ומתקן לי את הנכס תמיד יהיה חשוף לזה שבעל המשכון יגבור עליו. ואז מה יקרה? הוא לא יסכים לתקן לי את הנכס עד שאני משלמת לו. זה מפריע למהלך העסקים התקין. בגלל שאי אפשר לעבוד כך, נקבע כי עיכבון גובר על משכון.



+ 4 = שבע

תואר ראשון
תואר שני
מרצים