שם הכותב: תאריך: 12 מרץ 2014

שיעור 4 – 12.03.2014

המשך דיני שטרות

התובעים ע"פ השטר

כשתובעים ע"פ עילה שטרית, ניתן להיות אחד מבין השלושה הבאים:

  1. אוחז – על מנת להיחשב לאוחז צריכים להתקיים השניים הבאים:
    1. הפן הפיזי – עליי לאחוז בשטר פיזית.
    2. פן הכוונה – כלומר אני לא סתם אחזתי בגלל שגנבתי את הצ'ק, אלא אני אוחזת כי הייתה כוונה להקנות לי זכות להחזיק בשטר.

     

    הגדרת "אוחז" ע"פ ס'1:

    "אוחז" – מי שהוא הנפרע או הנסב של שטר או של שטר-חוב ומחזיק בו, או מי שהוא המוכ"ז;

    אחיזה פיזית זה לא מספיק!

    מבחינת המדרג של השלושה, לאוחז טענות הגנה הכי מצומצמות.

     

  2. אוחז בעד ערך

    "ערך" בס'26:

  • כל תמורה שהיא
  • הבטחה לספק משהו בעתיד
  • חוב קודם
  • עיכבון (אם אין לי כסף לשלם על שירות לרכב, אני משאירה כעיכבון את הרכב במוסך).

אוחז בעד ערך הוא סטטוס שמתייחסים אליו גם בס'29. הרעיון הוא בעצם שקיבלנו את השטר, מכיוון שניתנה איזושהי תמורה בעדו, לא קיבלתי את השטר במתנה. ס'29 קובע שקיימת ההנחה שאם אני מחזיקה בשטר אזי נתתי בגינו תמורה כלשהי. מי שטוען שגנבתי את השטר – חובת ההוכחה חלה עליו. חשוב לציין שבעקבות ס'26 (הסעיף שדן באוחז בעד ערך), מספיק שפעם אחת בגלגול של הצ'ק ניתן ערך כדי לסחוב את הערך הזה הלאה. עדיף להיות אוחז בעד ערך מאשר להיות אוחז, מכיוון שהוא מתגבר על יותר טענות הגנה – לדוגמא: בטענת היעדר תמורה.

חזקה על תמורה ועל תום לב

29.  (א)  כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך.

(ב)  כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר.

תמורה בת ערך   מהי

26.  (א)  תמורה בת-ערך לשטר יכול שתהא –

(1)   כל תמורה המספקת כדי להעמיד התקשרות פשוטה;

(2)   חוב קודם או חבות קודמת; ודינם כדין תמורה בת-ערך בין שהשטר הוא בר-פרעון עם דרישה ובין שהוא בר-פרעון בזמן עתיד.

(ב)  משניתן בזמן מן הזמנים ערך בעד שטר, רואים את האוחז כאוחז בעד ערך כלפי הקבל וכלפי כל מי שנעשה צד לשטר לפני אותו זמן.

(ג)   אוחז שיש לו עכבון על השטר מכוח חוזה או מכלל דין, רואים אותו כאוחז בעד ערך כדי הסכום שיש לו עכבון כנגדו.

 

  1. אוחז כשורה – סוג האוחז הרלוונטי לנו ביותר, כולם רוצים להיות אוחז כשורה. כאשר אדם במעמד של אוחז כשורה, כמעט אי אפשר לטעון כלפיו אף טענה. אם אני אוחזת בשטר ומוגדרת כ"אוחזת כשורה" – עליי לעמוד בקריטריונים של ס'28. בסעיף קיימים 8 תנאים מצטברים לאחיזה כשורה, שרק אם עמדנו בהם אזי נתגבר על הרבה מאוד טענות שיטענו כלפינו. הדבר היחיד שאוחז כשורה לא יכול לעמוד בגינו הוא נושא זיוף ומרמה (מקרה קיצון), אולם כל שאר הטענות שיטענו כלפיו הוא יגבור עליהן.

    התנאים:

    1. אוחז – אחיזה פיזית בשטר.
    2. נוטל – קיבל זאת ברשות (לא גנב, לא זייף).
    3. שטר – המסמך עומד בכל הדרישות הצורניות של השטר.
    4. שלם ותקין ע"פ מראהו – אין דבר שאמור להראות לאותו האוחז שקיימת בעייתיות. אין הערות מיוחדות מאחורי הצ'ק, לא כתוב "למוטב בלבד" שהוא אינו האוחז. אין דבר היכול להעלות נורה אדומה.
    5. לפני שעבר זמן הפירעון של השטר – יש הרי תאריך על השטר, ואם עבר התאריך והאוחז התמהמה יתר על המידה ולא הפקיד אותו אזי הוא אינו אוחז כשורה.
    6. ללא ידיעה שהשטר חולל – כלומר לא יודעים שיש בעיה של כיבוד הצ'ק. שטר שחולל=שטר שלא כובד. הבנק לא הוציא הודעה שיש בעיה וכו'.
    7. בתום לב – כלומר היית תם לב, לא ידעת שישנן בעיות בגין העסקה, לא ידעת שיש בעיה בחשבון המושך, לא הייתה לך סיבה לדעת או לחשוד וכולי.
    8. בעד ערך – השטר ניתן בגין ערך ולא בגין מתנה. מספיק שבשרשרת הסיחור משהו אחד נתן ערך – ואז הצ'ק התגלגל הלאה.

 

אוחז כשורה

28.  (א)  אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:

(1)   נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל;

(2)   נטל את השטר בתום לב
ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה.

          (ב)  ביחוד זכות קנינו של מסחר שטר פגומה כמשמעותו בפקודה זו, אם השיג את השטר, או את הקיבול, על ידי רמאות, כפיה, או אלימות ופחד, או באמצעים אחרים שאינם כדין, או בתמורה אי-חוקית, או כשהוא מסחר את השטר אגב מעילה באמון, או בנסיבות העולות כדי רמאות.

          (ג)   אוחז, בין בעד ערך ובין שלא בעד ערך, שזכות קנינו בשטר הגיעה לו מכוח אוחז כשורה ושאיננו שותף לשום רמאות או אי חוקיות הפוגעות בשטר, יש לו כל הזכויות אשר לאותו אוחז כשורה כלפי הקבל וכלפי כל הצדדים לשטר שקדמו לאותו אוחז.

 

האם נפרע יכול להיות אוחז כשורה?

ברמה העקרונית אוחז כשורה אמור להיות צד רחוק לעסקה. זה אומר שהמושך והנפרע הם צדדים קרובים. מהו הרעיון באחיזה כשורה? כאשר מסבים לג' ואילך את השטר, יש מצב שהם יכולים להיות אוחזים כשורה נקיים מכל טענה שא' וב' טוענים.

אולם יש מקרים חריגים שגם הנפרע יכול להיות אוחז כשורה;

  • למשל שבין א' לב' ניתן צ'ק פתוח (מבחינת "לפקודת"). ב' מוסר אותו לג' וג' ממלא את שמו על הצ'ק. אז הנפרע הראשון שמכירים בו בצ'ק הוא ג'! לכאורה הנפרע הוא צד 3 בשרשרת.
  • עוד מצב שנפרע יכול להיות אוחז כשורה – פס"ד אל-על נגד אבני – העסקה הייתה בין א' לב' – אך א' כתב ישירות את הצ'ק לג'.

 

הנתבעים ע"פ השטר

  1. נמשך – המושך נותן הוראה לנמשך לשלם לנפרע. לרוב הנמשך הוא הבנק.

    ברמה העקרונית – האם לנמשך (בנק) יש חבות שטרית? האם ניתן לתבוע את הבנק על עילה שטרית? ברמה העקרונית, מי שלא חתום על השטר – אני לא יכולה לתבוע אותו. הרי שהנמשך לא חתום על השטר.

    התשובה היא בס'53:

    כספים שבידי הנמשך

    53.  אין השטר, מכוח עצמו, פועל כהמחאת כספים שבידי הנמשך העומדים לפרעונו של אותו שטר, ואם הנמשך אינו מקבל עליו את השטר כנדרש לפי הפקודה אין הוא חב על פי המסמך.

 

הבנק לא חב בחבות שטרית. אי אפשר לחייב את הבנק הנמשך!

  1. קבלהאם הוא חב בעילה שטרית?

    ראשית נבין מיהו קבל ע"פ ס'16:

    הגדרת קיבול ומהו צריך

    16.  (א)  קיבול שטר פירושו גילוי דעתו של הנמשך על הסכמתו לפקודת המושך.

    (ב)  הקיבול פסול אם לא נתמלאו בו תנאים אלה:

    (1)   צריך שיהא כתוב בשטר וחתום בידי הנמשך; חתימתו בלבד על פני השטר, בלא תוספת מלים, מספקת;

    (2)   אסור שייאמר בו, שהנמשך יקיים את הבטחתו שלא בפרעון כסף.

 

קבל = הנמשך בעצם מקבל עליו את הסכמתו לפרוע את השטר. יכול להיות הבנק. קבל זה נמשך שחתם על השטר למשל. הקבל כן חב בעילה שטרית, הוא כן אחראי. ראשית תובעים את הקבל, ורק אח"כ את החתומים האחרים.

  1. מסב – כל מי שחתום על הצ'ק הוא בעל חבות שטרית, ויכולים לתבוע אותו. על כן, לא חותמים ככה סתם על צ'קים מאחורה. כל החתום על הצ'ק ß הוא חשוף לתביעה. אם הצ'ק יתגלגל 20 פעמים, כל החתומים עליו הם מסבים, כולם חבים. ביהמ"ש יחליט איך זה יתחלק בין כל ה20.

 

יסוד ההסכמה בשטר

הכלל הוא שמי שחותם על הצ'ק – משמע שהוא מסכים לחוב את החוב. אך השאלה היא מה קורה אם עולות טענות שאנו מכירים מדיני חוזים – עושק, הטעיה וכו'. האם טענות אלו יכולות לגרום לכך שהשטר הינו מבוטל?

כדי לקבל תשובה עלינו לפנות לס'23 שדן בחתימה מזויפת. אם ההטעיה נגרמה מחתימה מזויפת, הסעיף קובע שהשטר אינו מחייב. לא ניתן לרכוש זכויות על אותו השטר, אפילו לא אוחז כשורה. אי אפשר לתבוע על-פיו שום דבר שקשור לעילה שטרית, אלא רק בגין דיני חוזים.

 

חתימה שזוייפה או שנחתמה שלא ברשות

23.  (א)  חתימה על שטר שהיא מזוייפת או שומה בו שלא בהרשאת האדם שהחתימה נחזית כשלו, אין כוחה יפה כלשהו, ואין רוכשים על ידיה או על פיה כל זכות להחזיק בשטר או להפטיר ממנו או לאכוף פרעונו על כל צד שבו, אלא אם האדם שכנגדו באים להחזיק את השטר או שעליו באים לאכוף פרעונו מנוע מלטעון טענת זיוף או העדר הרשאה, והכל בכפוף להוראות פקודה זו.

          (ב)  שום דבר האמור בסעיף זה אין בו כדי לפגוע באישור שניתן לחתימה שנחתמה שלא ברשות ואינה מגיעה לכלל זיוף.

          (ג)   אדם שפרע שטר בתום לב ובדרך העסקים הרגילה, אין עליו חובה להוכיח כי ההיסב של הנפרע או כל היסב שלאחריו נחתם בידו או בהרשאתו של האדם שההיסב נחזה כשלו; ואפילו היתה חתימת ההיסב מזוייפת או חתומה שלא ברשות, דינו של מי שפרע בדרך זו כדין מי שפרע כשורה.

          (ד)  לענין סעיף זה, מימשך או פקודה שנמשכו על ידי בנק על סניף שלו, וחוץ מזה נתקיימה בהם ההגדרה של שטר על פי סעיף 3 – דינם כדין שטר.

 

מי יכול לגבור על הטענות של הטעיה, כפיה, עושק וכו'?

אוחז

  • אם אני אוחזת בשטר ("אוחז" רגיל – לא כשורה ולא בעל ערך) ומדובר בצדדים קרובים שאחזו את השטר (כלומר אוחז שהוא גם נפרע – ב') אזי הטענה טובה, כלומר יכולה לבטל שטר (וכמובן שגם את החוזה ניתן לבטל).
  • אם אני בדרגת אוחז ("אוחז" רגיל – לא כשורה ולא בעל ערך), אך אינני צד קרוב; זה לא יספיק כדי לבטל את השטר. אטען להטעיה, אך אם אני צד רחוק זה לא מספיק לי.
  • אם אני "אוחז כשורה" וגם צד רחוק – אני גוברת. כלומר אם צריכים לשלם לי – ישלמו! גם אם החוזה בוטל. דהיינו לא מעניין אותי מה קרה בין א' לב' – אני אקבל את הכסף. ניתן לתבוע במצב זה גם את א' וגם את ב'.

 

יסוד המסירה בשטר

למסירה יש גם יסוד פיזי וגם יסוד נפשי של כוונה ורצון למסור. לפיכך נובע כי יש טענת הגנה לפגם במסירה. לדוגמא;

  • גנבו לי את הצ'ק – לא מתקיים יסוד פיזי ונפשי.
  • הצ'ק נפל לי מהתיק ברחוב – לא מתקיים יסוד פיזי ונפשי.
  • מסרתי את הצ'ק כדי שמשהו ישמור לי עליו (נתתי למשמרת בבנק), והייתה לי כוונה שהצ'ק לא ימומש, אלא יהיה כבטחון למשהו. ואז בלי שום סיבה מימשו את הצ'ק. הרי הצ'ק לא נמסר לצורך מימוש הצ'ק, אלא נמסר כבטחון (נניח שלא קרה אירוע שבגינו היה צריך לפרוע את הצ'ק). יש כאן יסוד נפשי של מסירה על תנאי. כלומר היסוד הנפשי לא מתקיים במלואו, והיסוד הפיזי כן.

לסיכום, כדי שתהיה "מסירה" צריך שיתקיים הן היסוד הפיזי והן היסוד הנפשי.

פס"ד בן עליזה

בן עליזה היה מושך, פישר הוא הנפרע. הוא משך צ'ק לטובת פישר (הייתה ביניהם עסקה). פישר קיבל את השטר. פישר חתם חתימת הסב, והעביר את השטר לבנק שלו (לבנק של פישר), כאשר גם נתן לבנק פיזית את הצ'קים. מדוע עשה כן? כי היה לבנק משכון על הצ'קים שפישר מקבל בעסקאות לטובת קבלת אשראי. פישר חתם על הצ'קים מאחור והעביר לבנק – כך הבנק יכול לתבוע גם את פישר וגם את בן עליזה. הבנק הוא צד ג' בעסקה. בין בן עליזה לבין פישר הייתה בעיית סיפוק סחורה, ונוצרו לפישר חובות בבנק. הבנק מעוניין להפקדת הצ'קים, ובן עליזה לא היה מעוניין שזה יקרה, ולכן שיגר הוראה לביטול פירעון הצ'קים הללו (עשה זאת דרך הבנק שלו, או דרך הוצאה לפועל). הבנק ניסה לטעון שהוא אוחז כשורה בצ'קים, ולכן זה לא מעניין אותו מה הייתה הבעיה בין בן עליזה לבין פישר – הוא הרי צריך לקבל את הכסף כי הוא עומד בכל הקריטריונים של אוחז כשורה. בן עליזה הוכיח שהבנק הוא לא אוחז כשורה, בשל העובדה שבזמן המדויק שהבנק ביקש לפרוע את הצ'קים היה בחשבון של פישר כניסה גדולה של כסף ממקור אחר לחלוטין. בן עליזה ניסה לטעון שהבנק היה צריך להבחין בכניסת הכסף לחשבון של פישר ולעצור משיכת כספים של פישר החוצה, כדי לעצור את האוברדרפט בבנק. ביהמ"ש החליט שהבנק לא יפרע את הצ'קים, דהיינו בקשת תשלום המשכון אינה רלוונטית.

המשמעות מבחינת מסירה היא שאמנם פישר הביא לבנק את הצ'קים פיזית, אך המסירה אינה הושלמה.

 

כשמוסרים צ'קים לבנק, הבנק מבקש בכל מקרה שנחתום מאחור. אם לא חותמים ß מחזירים את הצ'ק. מהי המשמעות של הבקשה לחתימה?

  • במצב של משכון שטרות (כמו בפס"ד בן עליזה) – בקשת החתימה הינה הגיונית. כי אם לא אשלם – הבנק יתבע גם אותי וגם את מי שחתום על הצ'ק.
  • במצב של ניכיון שטרות – ניכיון שטרות משמעו: קיבלתי צ'ק דחוי ל1 באפריל, ואני צריכה את הצ'ק מזומן להיום. אזי אלך לבנק, אתן לו את הצ'ק בסך 10000 ₪. בתמורה הם מביאים לי במזומן 8000 ₪ (2000 ₪ עמלה לבנק על לקיחת הסיכון). במצב זה הגיוני שהבנק יבקש חתימה מאחור, כיוון שאם הצ'ק לא יכובד ב1 לאפריל, הוא יוכל לתבוע אותי. כלומר כאשר שולמו לי ה8000 ₪, לא נגמרה העסקה עדיין, עד שהצ'ק ייפרע. הבנק כן חשוף במצב של ניכיון צ'קים, אך גם אני חשופה. יש לי חבות שטרית.
  • במצב שבו הפקדתי את הצ'ק כדי לקבל את הכסף – למה לחתום מאחור? הדרישה הזו אינה הגיונית לכאורה, היא אינה נחשבת לחתימת הסב. האם אני חשופה כעת לעילה שטרית? לא, משום שהחתימה היא אינה חתימת הסב בעסקה רגילה. כלומר זה לא באמת יוצר לי חבות שטרית מול הבנק, אלא במצב זה הבנק יחזיר לי את הצ'ק שלא כובד בתוספת עמלה על הפעולה שנוצרה. הבנק לא יכול לתבוע אותי במצב זה.


2 × שתיים =

תואר ראשון
תואר שני
מרצים