שם הכותב: תאריך: 08 מאי 2014

שיעור 10 – 07.05.2014

המשך ערבות

הערה בקשר לבוחן: כשלון תמורה בסכום קצוב/סכום בלתי קצוב – כרגע לא בחומר. אם זה יהיה במבחן אנחנו נעודכן מראש. הלכת גויסקי – כן צריך לדעת (כן דיברנו על המהות של מה קורה אם כשלון התמורה הוא לפני או אחרי הסיחור של הצ'ק, רק שלא נאמר במפורש שזוהי הלכת גויסקי).

 

המשך ערבות

שחרור הערב מערבותו

בסוף שיעור 8 דנו בשאלה כיצד ערב משתחרר מערבותו, אך עולה השאלה הבאה:

מה קורה אם מתבצע שינוי בערבות? כלומר שינוי בעסקה המקורית (בין הנושה לחייב)?

ס'5(א) קובע כי אם הוקטן החיוב ע"פ ההסכם בין החייב לנושה אזי הערב מופטר, כלומר פטור מהגובה המקורי. ערבותו קטנה לסכום החדש.

ס'5(ב) – אם הוגדל החיוב – האם הערב יהיה חייב על ההגדלה? התשובה היא לא!

ס'5(ג) – דן באם הסדר הערבות משתנה בנושא שאינו קשור לסכום, אלא באשר למועדי תשלום וכו'.

שינוי בחיוב

5.    (א)  הוקטן החיוב הנערב, על פי הסכם בין החייב לבין הנושה או על פי ויתור של הנושה, מופטר הערב במידה שהופטר החייב.

           (ב)  הוגדל החיוב הנערב, על פי הסכם בין החייב לבין הנושה, אין הדבר משנה בחיובו של הערב.

           (ג)   חל בחיוב הנערב שינוי אחר, על פי הסכם בין החייב לבין הנושה, משתנה חיובו של הערב לפי השינוי, אולם הברירה בידי הערב

(1)   למלא ערבותו ללא שינוי, אם ניתן לעשות כן;

(2)   לבטל ערבותו אם השינוי היה שינוי יסודי הפוגע בזכויות הערב.

 

דוגמא לפס"ד בו היה ערב ושינו בו את אחריות הערב:

פס"ד טפחות למשכנתאות נגד ליפרד

היה ערב שהיה עולה חדש בשם ליפרד. הוא היה ערב להלוואות שלקחו אחים ממשפחת נקש.

נושה=בנק

חייב=האחים נקש

ערב=ליפרד

ההלוואות לא הוחזרו ולכן פנו למימושן דרך הערב, ליפרד. עלה בפס"ד שליפרד היה עולה חדש ובזמנו שחתם על ערבות הוא לא ידע עברית והייתה בעיה, כי הבנק לא הסביר לו את המשמעות של ההתחייבות שלו. ליפרד הערב היה צריך לשלם בסופו של דבר. מיד לאחר הפס"ד תוקן "חוק הבנקאות (שירות ללקוח)" ונוסף בו ס'17(א) – הסעיף מחייב את הבנק לגלות לערבים את אותו הגילוי שהם נותנים ללקוח. קרי להסביר לערב את כל האחריות בגין ערבותו.

 

ערבות אוטונומית

לכאורה חוק הערבות לא דן במושג זה, אך הוא עלה בפסיקה.

ערבות אוטונומית משמעותה כשהערב מתחייב לשלם ע"פ דרישתו הראשונה של הנושה. דהיינו ברגע שהבנק פונה אל הערב, הערב צריך לשלם ללא קשר למה שקרה במערכת היחסים בין הנושה לחייב. ברגע שיש ערבות אוטונומית – חייב הערב לשלם את מה שדורשים ממנו לשלם. ערב בד"כ לא ירצה להיות בערבות מסוג זה. אין זו ערבות קלאסית כמו שלמדנו עד כה, משום שבסוגי הערבויות האחרות צריך למצות עד תום את ההליכים מול החייב ורק אז לפנות לערב. זאת אומרת שזוהי לא בדיוק ערבות, אלא התחייבות לשיפוי. כלומר חוק הערבות לא חל במלואו, אלא אני מתחייבת באירוע מסוים לשלם למשהו. התחייבות לשיפוי משמעותה שבקרות אירוע הערב צריך לשלם לנושה. חוק הערבות מתייחס לכאורה לסיטואציה כזו בס'16 לחוק הערבות: בסעיף כתוב כי לא חלים כאן כל התנאים של ערבות קלאסית, אלא יחולו רק מעט מאוד סעיפים בסיטואציה זו בחוק הערבות:

התחייבות לשיפוי

16.   התחייבות של אדם לשפות נושה בשל אי-קיום חיובו של חייב כלפי הנושה, כשההתחייבות אינה בבחינת ערבות, יחולו עליה סעיפים 3, 9, 11 ו-12, בשינויים המחוייבים לפי הענין.

 

מתי זה מקובל ומי מוכן לחתום על ערבות שכזו?

רואים את זה בעיקר בערבויות בנקאיות. הבנק ערב בערבות אוטונומית בד"כ ביצוא ויבוא. נניח שיש לקוח של הבנק בשם יוסי שהוא יבואן/יצואן והוא עושה עסקה עם חב' אמריקאית. החב' האמריקאית רוצה ערב, שאם יוסי לא יעמוד בתנאי החוזה, החב' האמריקאית תפנה לערב שלו (בנק). בעסקאות כאלו מקובל בד"כ שהערב הוא בנק. הבנק חותם על ערבות אוטונומית שעל כל דרישה של החב' האמריקאית הבנק יגיב.

עוד מקרים של ערבות בנקאית: בקנייה של דירה הבנק נותן ללקוח שקנה את הדירה מהקבלן ערבות בנקאית. כלומר אם הקבלן לא ממשיך את הבנייה, אני כלקוח יכולה ללכת ישירות לבנק (הערב) ללא למצות הליכים מול הקבלן.

 

ערבות לשטר

(קשור גם לנושא השטרות)

המקור הרלוונטי לנושא זה הוא "פקודת השטרות" בלבד ולא חוק הערבות.

ערבות לשטר

57.  (א)  פרעונו של שטר יכול שיהא נערב על ידי אדם שאינו צד לשטר, או על ידי אדם שהוא צד לשטר; ובלבד שהערבות במקרה הנזכר אחרון תהא מוסיפה על זכויות החזרה של האוחז.

          (ב)  ערבות לשטר יכול שתיכתב על גוף השטר או שתינתן במסמך נפרד, והיא נוצרת על ידי הביטוי bon pour aval או ביטוי אחר שווה לו, שיש אחריהם חתימה; לא נאמר בעד מי ניתנה ערבות לשטר, רואים אותה כאילו ניתנה בעד עושה השטר אם הוא שטר חוב, או בעד המושך אם אינו שטר חוב.

          (ג)   ערב לשטר חב עם האדם שלחתימתו ערב, ביחד ולחוד; הוא חב אף אם התחייבותו של הצד שבעדו ערב פסולה מכל סיבה שאינה פגם בצורה; ערב לשטר שפרע את השטר זכאי לחזור על הצד שבעדו ערב ועל הצדדים החבים כלפי אותו צד.

 

ס'57 לפקודת השטרות מתייחסת לערבות לשטר. מותר שיהיו ערבים לשטר. הכוונה היא שנניח נתתי צ'ק למשהו והוא רוצה ערב לשטר – אם הצ'ק לא יכובד יפנו אל הערב (לנפרע יש גם צ'ק וגם ערבות). רואים את זה בעיקר בשכירויות.

ס'57(א) – ניתן לפרוע שטר משני סוגי אנשים: מי שחתום על השטר, או ערב לשטר (שאינו חתום עליו).

ס'57(ב) – אפשר שערבות תהא כתובה על השטר או על מסמך נפרד. כלומר כדי שתהיה ערבות לשטר חייב להיות כתב. בערבות רגילה דרישת הכתב היא לא חובה. בגלל שיש צורה לשטר, יש גם צורה לערבות של שטר. יתרה מכך הערבות לשטר נוצרת לכך בעקבות כך שכתוב על השטר "ערבות אוואל" (מצרפתית) – כלומר אני ערב לביצוע השטר. יש המון פסיקה בעניין ביטוי זה, ולכן ביהמ"ש אומר שאם ברור מהמלל שהערב אכן ערב לביצוע השטר אז לא חייב שביטוי זה יהיה על גבי השטר. רואים זאת בעיקר בחוזה שכירות דירה; בד"כ בעל הבית מחתים על מסמך בשם "ערבות אוואל", שזה אומר שהחותמים הם ערבים לתשלום הצ'קים.

בגלל שמדובר בערבות שנובעת מפקודת השטרות ולא מחוק הערבות, הערב לא יכול לדרוש למצות קודם הליכים עם החייב (כי חוק הערבות לא חל כאן).

ס'57(ג) מאפשר לערב שפרע את השטר לחזור למושך, כלומר לתבוע אותו.

סיכום מבחני ס'57 (מבחני ערב שטרי)

על מנת שתתקיים ערבות לשטר צריכים לעמוד ב3 התנאים הבאים:

  1. בכתב (על גבי השטר/במסמך נפרד).
  2. ערבות אוואל/רישום ביטוי המצביע על גמירות דעת לביצוע הערבות.
  3. חתימה.

מי שלא עומד ב3 מבחנים אלו, יכול להיות שהוא ערב רגיל ולא ערב שטרי.

 

סיימנו את נושא הערבות.

 

נושא חמישי בקורס

שעבודים ע"פ פקודת החברות

 

למדנו על משכונות, וכעת אנו נלמד על נושא ספציפי שקשור למשכונות, אך מקורו הוא אינו בחוק המשכונות, אלא ב"פקודת החברות נוסח חדש משנת 1983" (פעם זה היה חוק החברות). כשחוק החברות יצא ב1999 חלק מהסעיפים של פקודת החברות נמחקו (סעיפים 2-32). מה שהשאירו בפקודת החברות זה שני נושאים: נושא השעבודים בחברות ונושא של פירוקים של חברות (יילמד בדיני תאגידים בשיעור האחרון). הרעיון היה לייצר קודקס אזרחי (כרגע נמצא בגדר הצעת חוק), שמטרתו לייצר דבר חקיקה אחד שיאחד בתוכו את כל הנושאים האזרחיים כגון חוזים, ערבות, שעבודים ועוד.

 

אגרות חוב ושעבודיםפרק ח' לפקודת החברות

אג"ח= הלוואה. אג"ח לפי ס'1 לפקודת החברות:

"איגרת חוב" – מסמך שהנפיקה חברה או אגודה שיתופית ובו היא מתחייבת לשלם כסף בתאריך קבוע או בהתקיים תנאי פלוני ומשעבדת לכך את נכסיה או מפעלה, כולם או מקצתם, ולרבות איגרת חוב סטוק;

 

חב' יכולה להנפיק אג"ח, ובעצם זה אומר שהיא לוקחת הלוואה מהציבור או מגורם אחר. בד"כ אג"ח מונפק לציבור, אך לעיתים יש גם הנפקות פרטיות. באג"ח ניתן לשעבד נכסים; כשחב' מנפיקה אג"ח, היא יכולה לתת לבעלי האג"ח שעבודים על נכסיה. לפיכך אם החב' לא תשלם את הריביות והקרן, יהיה לבעלי האג"ח משהו לממש. כשהאג"ח מונפק לציבור זה בד"כ אג"ח ללא שעבוד. ולכן, לקרוא לאג"ח נכס לא מסוכן זהו משפט לא נכון – נכון שהוא מסוכן פחות ממניה והוא פחות תנודתי, אך יש עליו שעבוד והוא כן מסוכן.

 

שעבוד צף או מול שעבוד קבוע

"שעבוד" – משכנתה וכל צורה אחרת של מתן נכסים כערובה;

    "שעבוד צף" – שעבוד על כל נכסיה ומפעלה של החברה או על מקצתם אותה שעה, כפי מצבם מזמן לזמן, אך בכפוף לסמכותה של החברה ליצור שעבודים מיוחדים על נכסיה או על מקצתם;

 

שעבוד קבוע/ספציפי= שעבוד שצמוד לנכס מסוים או לזכות מסוימת.

אם יש לי שעבוד קבוע – האם אני יכולה למכור את נכסיי בנקל? לא! לדוגמא: יש לי מלאי חו"ג והבנק רשם שעבוד קבוע על המלאי הספציפי הזה ß אני לא יכולה למכור אותו כי הוא משועבד. מצד שני מדובר במלאי, אי אפשר לעבוד איתו כלל אם הוא משועבד. מתוך בעיה זו עלה השעבוד הצף. שעבוד קבוע הוא בעייתי, ולא נותן מענה לנכסים נדים כמו מלאי.

שעבוד צף= שעבוד על כלל נכסי החברה מעת לעת. הוא מכונה כך כי הוא צף יחד עם כל נכסי החברה. סוג שעבוד זה אינו מונע מהחברה להמשיך במהלך עסקיה הרגילים, החב' יכולה להמשיך בפעילותה ללא הגבלה. כאשר חוב החב' מתגבש, דהיינו החברה לא שילמה, השעבוד צונח על כל הנכסים שיש לחב' באותה העת ו"תופס" אותם. הרעיון הוא להקל על דרכי המסחר ע"י יצירת שעבוד גמיש ונוח.

169.    (א)    מקום שאיגרת חוב או סדרת איגרות חוב מובטחת בשעבוד צף על נכסי החברה ולא הוצאו ממנו מקרקעין שלה, יחול השעבוד גם על מקרקעין שלה אף אם איננו רשום בפנקסי המקרקעין.

    (ב)    אין שעבוד צף מקנה לבעל איגרת החוב דין קדימה או בכורה על פני בעל משכנתה רשום או קונה בתמורה של מקרקעי החברה, ואפילו היה קיומו של השעבוד הצף ידוע להם בשעת המישכון או המכר; ואולם אם נכללה במסמך היוצר שעבוד צף הגבלה על זכות החברה ליצור שעבודים, והגבלה זו נכללה בפרטים שנמסרו לרישום השעבוד הצף, יהיה השעבוד הצף עדיף על שעבוד שנוצר בניגוד לאותה הגבלה אחרי רישום הפרטים בידי הרשם.

    (ג)    שעבוד צף הכולל הגבלה כאמור בסעיף קטן (ב) אשר פרטיו נמסרו לרישום לפני ה' באדר תשל"ה (16 בפברואר 1975), והודעה על קיום ההגבלה הוגשה לרשם לפני י' בתמוז תשמ"א (24 ביוני 1981) ונרשמה בפנקס השעבודים שלו – יהיה עדיף על שעבוד שנוצר בניגוד לאותה הגבלה אחרי רישום ההודעה בידי הרשם.

    (ד)    על אף האמור בסעיף קטן (ב), שעבוד נכס שנעשה
להבטחת אשראי שאיפשר רכישת נכס, יהיה עדיף על שעבוד צף קודם, אם האשראי שימש בפועל לרכישת הנכס המשועבד, והוא בין שהאשראי ניתן בידי המוכר ובין שניתן בידי אדם אחר; לענין זה, "אשראי" – לרבות מתן התחייבות כספית.

 

ס'169(ב) – שעבוד שצף על כלל נכסיה של החב' יכול להיות גם שעבוד עם מגבלה. מה זה עם מגבלה? ברמה העקרונית שעבוד צף לא גובר על שעבוד קבוע, אלא אם כתבתי שעבוד צף עם מגבלה. שעבוד צף עם מגבלה אומר ששעבוד צף גובר על שעבוד קבוע שיבוא אחריו (ולא לפניו!).

ס'169(ד)שסל"ן – שעבוד ספציפי לרכישת נכס. זהו שעבוד נכס להבטחת אשראי עבור אותו נכס ספציפי. למשל יש חב' שיש לה שעבוד צף עם מגבלה. באה אותה חב' ורוצה לקנות רכב יוקרתי למנכ"ל בעלות מיליון ₪. לחב' אין מזומן ולכן רוצה לקחת מבנק הלוואה על רכב זה. הבנק בתמורה ירצה לשעבד את הרכב – שעבוד קבוע למול הלוואת 1 מש"ח לצורך רכישת הנכס הספציפי המשועבד. יש סנכרון בין הנכס לבין האשראי שניתן. ס'169(ד) קובע כי השסל"ן גובר על שעבוד צף גם אם מדובר בשעבוד צף עם מגבלה. אם אוכיח שקיבלתי אשראי לרכישת נכס ספציפי בלבד לרכישת נכס ולא להשכרת נכס (ליסינג זה השכרה) – אזי השסל"ן גובר.



− 5 = ארבע

תואר ראשון
תואר שני
מרצים