שם הכותב: תאריך: 09 מאי 2013

חוקי מגן

מטרת חוקי המגן היא להגן על זכויות העובדים. מדובר בחוקים קוגנטיים, שלא ניתן להתנותם או לוותר עליהם והמעביד חייב לפעול לפיהם. כמו כן, העובד רשאי להטיב עם העובד מעבר למצוין בחוק. דוגמאות לחוקי מגן: חוק הגנת השכר, חוק שעות עבודה, חוק פיצויי פיטורין, חוק חופשה שנתית, חוק שכר מינימום

 

חוק שעות עבודה ומנוחה

מטרת החוק היא לקבוע מכסת שעות עבודה וימי מנוחה שמגיעים לעובד והמעביד אינו רשאי לסטות מהם. נדגיש כי מדובר בחוק שחל על יחסי עובד מעביד בלבד ושאינו חל על שותפים בחברות.

סעיף 2- הגדרת יום עבודה

(א)      יום עבודה לא יעלה על שמונה שעות עבודה.

(ב)      בעבודת לילה וביום שלפני המנוחה השבועית וביום שלפני חג שהעובד אינו עובד בו, בין על פי חוק ובין על פי הסכם או נוהג, לא יעלה יום עבודה על שבע שעות עבודה.

במקומות עבודה שבהם עובדים 6 ימים בשבוע- יום עבודה מוגדר כ- 8 שעות ביום.

במקומות עבודה שבהם עובדים 5 ימים בשבוע- יום עבודה מוגדר עד 9 שעות ביום.

 

סעיף 7- שעות מנוחה שבועית

(א)לפחות שלושים ושש שעות רצופות לשבוע הן המנוחה השבועית של העובד.

(ב) המנוחה השבועית תכלול –

(1) לגבי יהודי – את יום השבת;

(2) לגבי מי שאינו יהודי – את יום השבת או את יום הראשון או את היום הששי בשבוע, הכל לפי המקובל עליו כיום המנוחה השבועית שלו.

לכל עובד מגיע מנוחה שבועית של 36 שעות לשבוע וזאת בהתאם לדתו.

סעיף 10-11- שעות נוספות

בהתאם לסעיף קיימים מספר מקרים חריגים בהם מעביר רשאי להעסיק את עובדו שעות נוספות:

  • צבא
  • שירותים ציבוריים לא תעשייתיים
  • שמירה
  • מקומות טיפול בחולים- בתי חולים, בתי מרקחת, מוסדות טיפול בזקנים וילדים וכו'.
  • בתי אוכל, מתי מלון, בתי קפה, מפעלי תרבות, ספורט ושעשועים

הסדר התשלום בשעות נוספות הינו: שעתיים ראשונות 125% והחל מהשעה שלישית 150%.

שעות העבודה השבועיות- שעות העבודה השבועיות יכולות להגיע עד  45 שעות עבודה בשבוע. בשנת 2000 שר העבודה והרווחה הוציא צו הרחבה[1] שמקצר את שעות העבודה ל 43 שעות שבועיות.

שעות נוספות בהקשר של רואה חשבון- בשנת 2011 הוציא שר העבודה היתר לעבוד שעות נוספות בתקופה של הכנת דוח שנתי (ינואר- סוף מרץ). בתקופה זו רשאי המעביד להוסיף עד 30 שעות נוספות בשבוע ולא יותר מ- 210 שעות לכל התקופה בכללותה (3 חודשים). כמו כן, בתקופת הדוח הרבעוני, ניתן להוסיף 30 שעות נוספות בשבוע, אך לא יותר מ-60 בחודש. נדגיש כי החוק תקף לרואי חשבון בעלי תעודה בלבד ושהחוק אינו חל על סטאז'רים לא כלולים בהיתר זה, הם יכולים לעבוד עד 12 שעות נוספות.

סעיף 30- מקרים בהם החוק אינו חל

הסעיף מציג מקרים שבהם החוק אינו חל, דהיינו לא קיימת הגבלה של שעות נוספות ושל שעות עבודה ליום (כלומר העובד לא יתוגמל עבור שעות העבודה הנוספות), להלן המקרים:

  • שוטרים במשטרת ישראל, וכן כל מי שנמנה עם שירות בתי הסוהר.
  • עובדי המדינה שתפקידם מחייב לעמוד לרשות העבודה גם מחוץ לשעות העבודה הרגילות.
  • יורדי ים ועובדי דיג.
  • אנשי צוות אויר.
  • עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי.
  • עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעביד כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם.

בפסיקה עלתה השאלה אילו תפקידים נחשבים לתפקידים שדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי ונקבעו המאפיינים הבאים:

  • נושא המשרה מפקח על אחרים
  • תפקיד בעל חופש פעולה
  • תפקיד בכיר בהנהלת החברה
  • שכר של נושא משרה בכירה
  • תפקיד בעל אחריות לקביעת מדיניות
  • השפעה על נהלים

פס"ד רוזנשטיין נגד שפיר הנדסה[2], פס"ד אלון ציגלר נגד נקסוס מערכות[3], פס"ד משה עזרן נגד אפדור[4]. פס"ד עו"ד עמוס אגרון נגד עו"ד זיוה כץ[5].

חוק חופשה שנתית

מטרת החוק הינה להסדיר את הזכות של העובד לקבלת חופשה בתשלום על חשבון המעביד. בנוסף החוק מסדיר את נושא פדיון וצבירת ימי חופשה.

סעיף 3- אורך החופשה

אורך החופשה תלוי במספר השנים שהעובד עבד כדלקמן:

תקופת עבודה

ימי חופש

בכל אחת מ-4 השנים הראשונות

14 ימים

בעד השנה החמישית

16 ימים

בעד השנה השישית

18 ימים

בעד השנה השביעית

21 ימים

בעד השנה השמינית ואילך

יום נוסף לכל שנת עבודה עד לחופשה של 28 ימים.

נדגיש כי מספר ימי החופשה המצוין בסעיף הינו מספר מינימאלי, דהיינו המעסיק רשאי להעניק לעובדו יותר ימי חופשה מהמצוין אך אינו רשאי להפחית בימי החופשה.  כמו כן, ימי החופשה יינתנו לעובד בסיום שנת עבודה, לכן נוצרת בעיה אצל עובדים שעובדים פחות משנה ואינם זכאים לקבלת ימי החופשה.

סעיף 5- חישוב ימי חופשה

בעת חישוב ימי העבודה של עובד, אין להוריד את כמות ימי החופשה בגין ימי מילואים, ימי חג, חופשת לידה, מחלה (בהצגת אישור רפואי), ימי אבל (דרגה ראשונה בלבד), ימי שביתה והשבתה וימי הודעה מוקדמת לפיטורין.

 

סעיף 6- מועד החופשה

החופשה תינתן בחודש האחרון של שנת העבודה שבעדה ניתנה, או במשך שנת העבודה לאחריה.

 

סעיף 7- צבירת ימי חופשה

ככלל לא ניתן לצבור ימי חופשה. אולם, רשאי העובד בהסכמת המעביד לצבור עד 7 ימי חופשה במשך שנתיים. קיימים מקומות עבודה בעלי הסכמים קיבוציים שבהם אפשרו לצבור יותר ימים ואף לפדותם בכסף (מקרה חריג למצב כיום).

 

סעיף 8- רציפות החופשה

המעביד מחוייב להוציא את עובדו לחופשה של לפחות 7 ימים ברצף ואת יתרת הימים ניתן לפרוס על פני השנה.

 

סעיף 9- תחילת החופשה

תאריך תחילת החופשה יקבע לפחות 14 ימים מראש. כלומר המעביד צריך להודיע מראש לעובד על הוצאתו לחופשה. ניתן להבין מהסעיף שהמעביד יכול להחליט מתי להוציא את העובד לחופש לפי החלטתו.

 

סעיף 13- פדיון ימי חופשה

הסעיף מתייחס לסיטואציה שבה הסתיימו יחסי העבודה, דהיינו העובד פוטר או התפטר ונשארו ימי חופשה שהוא עוד לא יצא אליהם. בקרה זה העובד זכאי להימר את אותם ימי החופשה לכסף. נדגיש כי חובת הפדיון חלה רק בסיום יחסי העבודה, כלומר במהלך העסקת העובד, המעביד לא חייב לפדות את ימי חופשה שטרם נוצלו (אלא מחויב רק להעניק אותם).

 

סעיף 31- התיישנות- אילו עובד לא קיבל את ימי החופשה שמגיעים לו מכוח החוק, קיימת התיישנות של 3 שנים. כלומר, במידה ונעשתה עבירה שבניגדו לחוק ימי החופשה, קיימת חובה לתביעה תוך 3 שנים, אחרת עילת התביעה אינה מתקיימת.


[1]צו הרחבה- שר הרווחה יכול לקחת הסכם קיבוצי שקיים במשק ולהחיל אותו על כלל המשק, כולל ענפים שלא קיימים בהם הסכמים קיבוציים. יש להדגיש כי הרחבה זו אינה נחשבת לחקיקת חוק, היא לא עברה בכנסה, אך היא תקפה מבחינה חוקית.

[2] פס"ד רוזנשטיין נגד שפיר הנדסה- רוזנשטיין הינו מהנדס ביצוע בחברת תשתיות שעבד שעות נוספות רבות ולכן דרש תשלום עבור שעות עבודה אלו. הזכאות לקבלת תשלום בגין השעות הנוספות אפשרי רק במידה שחוק של שעות נוספות חל עליו. המעביד טען שרוזנשטיין הינו עובד בעל תפקיד שדורש מידה מיוחדת של אמון ולכן בהתאם לסעיף 30(5), אינו זכאי לתשלום עבור שעות העבודה הנוספות. בית המשפט קבע כי בשל העובדה שמדובר במנהל בדרגת בייניים, הוא לא יחשב כבעל תפקיד שדורש אמון ולכן זכאי לקבלת השעות הנוספות.

[3] פס"ד אלון ציגלר נגד נקסוס מערכות- מדובר בחברת הייטק שעוסקת בפיתוח מערכות תקשורת. אלון הינו מהנדס פיתוח בחברה ואחראי על יחידות קצה. לימים, חברת נקסוס התמזגה עם חברה אחרת ובעקבות כך אלון פוטר. במסגרת התביעה אלון דרש תשלום עבור שעות העבודה נוספות שלא ניתנו לו כשהיה עבד. בית המשפט קבע כי יש לחזור אחורה בזמן ולבדוק את תלושי השכר של אלון. במידה והשכר שקיבל לא הגיע לשכר של נושא משרה בכירה, לא יהיה ניתן לקבוע כי מדובר בתפקיד הדורש אמון ולכן סעיף 30(5) אינו חל והעובד יוכל לדרוש לקבלת שעות העבודה הנוספות. במקרה הנ"ל שכרו של אלון היה שכר מינימום ולכן היה זכאי לקבלת שעות העבודה הנוספות.

[4] פס"ד משה עזרן נגד אפדור- משה עזרן הועסק ע"י חברת אפדור כקצין ביטחון באילת ומונה להיות אחראי על אבטחה של רשת בתי מלונות ולכן דרש שעות נוספות על עבודתו. בית המשפט קבע שסעיף 30(5) חל עליו, היות שחלים עליו מאפייני משרת אמון ולכן אינו זכאי לשעות עבודה נוספות.

[5] פס"ד עו"ד עמוס אגרון נגד עו"ד זיוה כץ- זיוה הינה עו"ד שכירה במשרד של אגרון שדורשת לתשלום שעות עבודה נוספות. בית המשפט קבע כי זיוה זכאית לתשלום בגין שעות נוספות היות שתפקידה לא כלל מאפיינים של משרת אמון. בנוסף קבע בית המשפט כי בדרך כלל עורכי דין ורואי חשבון כוללים בתפקידים מאפיינים של משרת אמון בתפקידה הספציפי של זיוה לא היה מדובר במשרת אמון.



+ שמונה = 11

תואר ראשון
תואר שני
מרצים