שם הכותב: תאריך: 21 ינואר 2013

עוד בימי קדם הפילוסופים הגדולים דנו במושג האושר. אריסטו טען כי אושר הוא המטרה העליונה. ההיגיון מאחורי טענה זו הוא ששאר הדברים שנחשבים בעלי ערך רב, כגון עושר, אינטליגנציה ואומץ יכולים להימדד רק באופן יחסי לאחרים, בעוד האושר הוא הדבר היחידי ששווה ערך ועומד בפני עצמו[i]. כיום האושר נחקר רבות, ואחת הגישות החוקרות את האושר והשפעותיו נקראת פסיכולוגיה חיובית. גישת הפסיכולוגיה החיובית זו גישה שצמחה לאחרונה כשבשנת 1998, ראש איגוד הפסיכולוגים דאז, ד"ר מרטין סליגמן, הכריז על היווסדו של תחום מחקר חדש בפסיכולוגיה אותו כינה פסיכולוגיה חיובית. אם בעשורים שקדמו לכך המחקר התמקד ב"מודל המחלה" התמודדות עם סימפטומים, הפרעות, מחלות נפש וכו', גישת הפסיכולוגיה החיובית מבוססת על "מודל בריאות" ועוסקת בחיפוש אחר מימוש עצמי, סיפוק וחוסן נפשי.

מחקרים וסקרים שונים מעידים כי אחוז הדתיים המגדירים עצמם מאושרים גבוה משמעותית מאחוז המאושרים בקרב חילוניים או אתיאיסטים. למשל סקר שבדק את הקשר בין רמת הדתיות לאחוז האנשים שמגדירים עצמם כמרוצים מאוד מהחיים, הניב את התוצאות הבאות[ii]:

רמת דתיות

אחוז המרוצים מאוד מהחיים בקרב כל רמה

חרדי

62%

דתי

40%

מסורתי דתי

31%

מסורתי לא כל כך דתי

28%

חילוני

26%

סה"כ

31%(מקרב כל האוכלוסייה)

רואים בבירור כי ככל שאדם מוגדר דתי יותר רמת האושר שהוא חש עולה. הנתון הזה נכון לא רק בקרב הדת היהודית, מחקר שנעשה בבריטניה הראה כי אנשים המאמינים באלוהים (לא משנה מאיזה דת) מאושרים יותר מאלו שלא וגם מתמודדים טוב יותר עם משברים כגון פיטורים וגירושים[iii].

אם כן, מהן הסיבות שגורמות לדתיים ומאמינים לחוש מאושרים יותר משאר האוכלוסייה ומהי גישת הדת לאושר? ניתן לראות בחיי הקהילה הדתית, הכוללת בתוכה סולידריות ועזרה הדדית כבסיס לאושר[iv]. כמו כן האמונה הדתית לפיה ישנו המשך לאחר המוות בצורה של גן עדן וגיהינום או בצורה של גלגול נשמות (תלוי באמונה), מחזקת את תחושת האושר ותורמת להרגשה שישנה מטרה בעצם הקיום שלנו, מה שנותן משמעות לחיים. היהדות ערה לצורך באושר בחייו של אדם ולכן חלק מהותי מופנה לעבר יעדים רוחניים שעבורם נוצרנו. הרב נח ויינברג טוען כי לעומת אהבת האלוקים, כל ההנאות הופכות לחסרות משמעות. אנחנו יכולים לאכול פיצה טעימה, או לזכות בהרבה כסף, אהבה או כוח, אבל אין זה מספיק. האדם שואף לרומם את הקטנות שבשגרת החיים, ולהעלותה לרמה רוחנית וערכית. זו הסיבה שמסתורין, קסמים וניסים תופסים בקלות את הדמיון שלנו. בסופו של דבר, אף אדם אינו מרוצה באמת, אלא אם הוא מצליח לצאת מעצמיותו ברת החלוף, ולהתקשר למימד הנשגב והאין סופי. זאת משום, שלא קיים דבר בר חלוף שקשור לעולם הזה ויכול להשתוות לאין סוף[v].

אחד ההבדלים בין דתיים לחילונים הוא מהות הנאות החיים, מה שמשליך על האושר של האדם. הרב שלמה וולבה כותב " מהי המחלוקת בינינו לבין העולם החילוני? לכאורה שהם אינם מאמינים ואנחנו מאמינים, אנו מקיימים מצוות והם אינם מקיימים מצוות. אולם בשורש הדבר נראה שהמחלוקת היא בנקודה אחרת: כיצד ליהנות מהחיים…כאן טמונה המחלוקת העיקרית בינינו לבין העולם החילוני. אנחנו מדושני עונג מהנאות של קדושה, שבת, תפילה, לזאת אנו שואפים ובחיים של תענוגים אלה אנו רואים את צורת העולם והחיים. והם דוגלים בתענוגים והנאות של הגוף…זה צריך להיות המבט על תורה ועל עבודת ה‘….שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה‘ וליהנות מזיו שכינתו ומבט זה צריך ללוות אותנו בכל המצוות ובכל מה שאנו עוסקים בתורה הקדושה"[vi].

לדעתי, מקור האושר של דתיים נובע הרבה מתוך נוחות, כלומר הם חיים במסגרת של עשה ואל תעשה, החוקים ברורים ויש תשובות לכל סוגיה כאשר אין צורך להתמודד עם מהות החיים ומטרת קיומנו כי הכול ניתן לנו בתשובות מהמקורות או מרב הקהילה. הדת נותנת משמעות לחיים, מסגרת וקהילה תוך קונפורמיות ותחושת שייכות שתורמים לגישה פסיכולוגית חיובית. אדם דתי מתחתן בשידוך, לומד כל היום ויודע בדיוק כיצד עליו לנהוג (על פי המצוות) ובכך הוא מוריד מעצמו את כל האלמנט של חוסר הודאות שאיתו מתמודד החילוני בסוגיות כמו עם מי אתחתן ומתי, במה אעסוק, האם תהיה לי פרנסה, מה מסב לי אושר, מציאת חברים ומסגרות חברתיות ועוד. לפי גישת הפסיכולוגיה החיובית ככל שרמת אי הודאות גבוהה יותר תחושת האושר יורדת ולדעתי זוהי נקודת מפתח בהשפעת הדת על רמת האושר שלנו – אלמנט הודאות.

 אילו רק להיות דתי היה עניין של החלטה ולא אמונה. בהקשר זה הרמח"ל כתב כי אם אדם מוצא שאין בו דחף והתלהבות פנימיים, הוא יכול להשתמש בטכניקה שתביא לתחושה פנימית זו על ידי התנהגות חיצונית שמראה התלהבות זו. הוא טוען שיש לנו יותר שליטה על פעולותינו מאשר על רגשותינו ולכן אם נשתמש בפעולות שבשליטתינו נשיג גם את מה שאינו בשליטה, קרי דחף והתלהבות פנימיים[vii], או כמאמר הביטוי : "Fake it till you make it[1]" .

*הכותב הינו דתי לשעבר (אבל בכל זאת מאושר).


[1] השלכה שלי.


[i] Kraut, Richard, "Aristotle's Ethics", The Stanford Encyclopedia of Philosophy (Winter 2012 Edition), Edward N. Zalta (ed.), URL = <http://plato.stanford.edu/archives/win2012/entries/aristotle-ethics/

[ii] דנו בן חור, הילה עמר, "פרופיל האדם המאושר גירסת הסקר החברתי", הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה http://www.cbs.gov.il/kenes/kns_2_15_05.pdf

[iii] Andrew Clark and Orsolya Lelkes, " LET US PRAY: RELIGIOUS INTERACTIONS IN LIFE SATISFACTION", June, 2007 http://www3.unisi.it/eventi/happiness/curriculum/clark_lelkes.pdf

[v] הרב נח ווינברג, דרך www.aish.co.il   #31

[vi] הרב שלמה וולבה, מאמרי ימי הרצון עמ‘ 242

[vii] רמח"ל, מסילת ישרים, פרק ז'.

[1] השלכה שלי.



8 × = ארבעים

תואר ראשון
תואר שני
מרצים