שם הכותב: תאריך: 21 ינואר 2013

במהלך הקורס דנו מהו אושר, האם עושר מביא אושר?

לפי מחקר שביצעו חוקרים מאוניברסיטת פרינסטון, ביניהם הפסיכולוג חתן פרס נובל פרופ' דניאל כהנמן והכלכלן אלן קרוגר, אנשים שיש להם כסף אינם מאושרים יותר ממישהו אחר – הם רק חושבים שהם מאושרים יותר. עוד נמצא במחקר כי אנשים מעריכים אושר בחיי היומיום שלהם באופן שתלוי בעיקר באינטראקציות חברתיות ונכסים לא חומריים.

בקצה השנה אנו מוצאים את הדיכאון. דיכאון (Depression) היא הפרעה נפשית נפוצה, המסווגת כהפרעת מצב רוח, ומתאפיינת במצב מתמשך של חוסר אושר, הערכה עצמית נמוכה ושקיעה לתוך עצבות וייאוש עמוקים. לעתים הדיכאון כולל גם אובדן עניין והנאה ברוב תחומי החיים ואף תחושת אובדנות (מתוך ויקיפדיה). על פי פרופ' ישראל אור-בך "כל התאבדות קשורה לאובדן מסוג זה או אחר: אובדן אוהב, אהוב, הערכה עצמית, דימוי עצמי, חלק אחר מן האני, מעמד, רכוש או חלק מהגוף, שלו מתלווה האימה שמבלי להשיב את האובדן, אין עוד טעם לחיים ואין כל סיכוי לאושר".

מכאן עולה בי קונפליקט- האם אושר הוא ההפך מדיכאון? אם התאבדות קשורה לאובדן רכוש ומעמד, איך ייתכן כי העושר אינו מרכיב לאושר?

ברצוני לשתף סיפור אישי-  חמי היה איש מאושר, היה מגיע כל בוקר לעבודה בחיוך, בתקווה לכבוש את היעד הבא. בזמנו, היה בין היהלומנים המוכרים ונערכים בשוק. הכסף שהגיע מעבודה קשה ומרובה הרים את משפחתו למעמד הגבוה, יכלו לקנות כל דבר שחפצו, לנסוע לכל יעד ליהנות מכל דבר שרק רצו. עם הזמן, ולאור כשלים והפסדים, החברה של חמי ירדה במעמדה. היה לו קשה עם ירידת המעמד והמציאות החדשה שפקדה אותו .בעקבות זאת חמי נכנס לדיכאון עמוק שנמשך כשנתיים. לאחר שנתיים שם קץ לחייו.

מכאן אני תוהה, לאחר שחווינו חוסר אושר שנבע מירידת מעמד כלכלי וזה אף הביא לאובדן, אז איך אוכל לומר שעושר אינו מרכיב לאושר?

עם כניסתי למשפחה (לאחר שחמי נפטר), הצבתי לי מטרה. לעזור לבעלי לראות את העולם קצת אחרת. אני מגיעה ממשפחה מהמעמד הבינוני. אבי נהג ואמי מנהלת חשבונות. בבית ילדותי לא היה עושר וגם לא קרוב לזה. עם זאת, אף פעם לא היה חסר לנו דבר ויותר מזה -היינו מאושרים. ציפור מצייצת, פרח יפה וריחני, צחוק של ילד תמים היו תמיד רגעי אושר שחווינו. אושרנו לא היה תלוי במשחק הכי יקר אלא בחיבוק האוהב והחם של אמא.

בתחילת נישואיי בעלי לא הבין למה אני רואה את העולם "במשקפיים ורודות" כשיש כל כך הרבה רע ורוע בעולם. ישר הושיב אותי לראות את העולם שלו. נתן לי לצפות בסרט "לגעת ביהלום" .לגעת ביהלום (במקור: Blood Diamond) הינו סרט דרמה העוסק ביהלומים הנכרים בסיירה לאון שבאפריקה כדי לממן עימותים צבאיים ובאנשי העסקים הקונים את יהלומי הדמים אלו ומממנים את הכסף לנשק ולתחמושת להמשך הרצח.

לטענתו, זה העולם האמתי וכולם עושים הכל בשביל להגיע לעושר. בשבילו ככל שיהיה לו בית גדול יותר ומכונית יפה יותר הוא יהיה מאושר. קשה לי היה לשנות את אורח חיו ודעתו בנושא עד שנולד בני. שם בני הוא דביר. הסימן היכר שלו "חיוך". ילד חייכן שאוהב לקום בבוקר ורק מחכה לחוות חוויה חדשה. הזדמנות זו סייעה לי להתחיל תהליך עם בעלי שהוא מרים את עצמו מחדש וחווה רגעים קטנים של "אושר עצום" (לטענתו). היום הוא חש כי הליטוף, החיוך, החיבוק של בבנו היקר גורמים לו להיות מאושר. התהליך עוד ארוך ואנו רק בתחילתו, שכן איך משנים אדם שחי 36 שנים בצורה בה העושר מוביל לאושר.

מנסה לחיות קצת אחרת אך עדיין לא מפסיקה לתהות, האם נכון הדבר? האם בסוף הדרך עוד יהיה מאושר ללא תלות בעושר? האם אהיה חלק  מהשינוי? ככל הנראה רק הימים והשנים שיחלפו יוכלו לענות על זה. בינתיים מלטפת את דביר שגורם ללב שלי מחייך, ומקווה שהמרדף אחר הכסף לא ימשיך למקום בו נשכח כי הכסף רק האמצעי ומהם הדברים החשובים לנו באמת.



+ חמש = 13

תואר ראשון
תואר שני
מרצים