שם הכותב: תאריך: 21 ינואר 2013

"דמיינו לכם את התמונה הבאה: אני חושב על האחרים וכל האחרים חושבים עלי. אני בטוח לחלוטין שכל צרכי ימולאו על ידי החברה וכל הזמן שהקדשתי לטרדות הקיומיות נעלם כלא היה. לאף אדם בעולם לא חסר דבר וכולם מתייחסים זה לזה באהבה ובערבות הדדית, ממש כבני משפחה( וינוקור.א) . אתחיל בסיפור אישי שחוויתי לפני כשבועיים שקצת האיר את עיני לגבי החברה בה אנו חיים : לפני כשבועיים נכחתי במסיבת יום הולדת של הבת של חברתי ( בת שנתיים אם מיותר לציין), והרגשתי שאני בתוך אירוע לפחות כגודל חתונה: צלמים, דיגיי, קייטרינג  ועוד. מה קרה לימי ההולדת הפשוטים עם המשחקים שהיינו מייצרים בעצמנו? לאן כל הפשטות והתום נעלמו?

במאמר שלפנינו אסקור ואתאר כיצד הכסף הפך מאמצעי לביטחון כלכלי להיות "המושל" והקובע את הסטטוס החברתי שלנו, ולאו דווקא כישורינו החברתיים, כיצד הכסף הוא המנחה אותנו לקבוע את אשר נרצה לעסוק בו , לאו דווקא מתוך עניין אישי, כיצד הכסף קובע את בני זוגנו, וכיצד כהורים אנחנו מנחילים את חשיבות הכסף באופן לא מודע על ילדנו.

כהורים אנו רוצים לספק לילדינו את הטוב ביותר על מנת שיוכלו להתאקלם בגן או בבית ספר בצורה הטובה ביותר וכחלק מזה קיים מרדף אחר בכמה חוגים הילד שלך נמצא, האם יש לו כבר סלולארי, האם הוא משתמש באייפד? ניתן לשייך את המאבק בין ההורים על הרצון לספק לילד שלך את הבסיס הלימודי הטוב על מנת שיוכל להתפתח לימודית אך בו בזמן הורים אשר לא יכולים להרשות לעצמם כלכלית לרכוש מוצרים אלו למעשה גורמים נזק חברתי ואישי לילדיהם  וגורמים לניודם מהחברה,בנוסף, החברה אינה חסה על הורים אשר אין באפשרותם הכלכלית לספק צרכים אלו כך לדוגמא לפני כשבועיים שמענו סיפור על ילדים שנשארים רעבים בבית הספר כי להוריהם לא היה לשלם 70 ₪ מדי חודש על ארוחת צהריים, היכן המוסריות עוברת? הכסף והיוקרה מכתיב את אורך חיינו בלי שנשים לב לכך: בגדים של מותגים, בחירת עיסוק מתוך מדרג שכר גבוה, חתונה מפוארת ועוד. ניקח לדוגמא את תחום העיסוק עבודה סוציאלית או לחילופין את תחום החינוך, רבים מהאנשים הלכו ולמדו את התחום אך בפועל ברגע שזה מגיע לעיקר מקצועם הם מבינים כי הם לא יכולים להמשיך לקיים משפחה עם שכר כזה ולכן הם נאלצים לנטוש את התחום. נשים אשר בילדותן חוו  בית ומשפחה דלת אמצעים בבגרותן יימשכו אחר בני זוג עם כסף, וייתכן כי לא בהכרח הזוגיות הנ"ל טובה להן אלא כי הן מודעות למה שהכסף יכול לגרום בחייהן או לחילופין מה חוסר הכסף יכול לגרום להן ולילדיהן וזה מהווה עבורן משקל גדול יותר. השאלה שנשאלת היא מה הגבול המספק עבור האדם, היכן הקו האדום , ונדמה כי בחברה שלנו כיום הוא כלל לא קיים כולנו תמיד שואפים ורוצים יותר ממה שיש לנו, ולמעשה זה גורם לנו לאבד את הפרספקטיבה החשובה באמת על החיים. "כסף זה רק הביטוי החיצוני להרגשות ולמחשבות הפנימיות שלנו. כשמתבוננים על זה, רואים שבדרך כלל המסרים הראשונים שלנו כלפי כסף הוטמעו בילדותנו המוקדמת, בעיקר ע"י ההורים: "תהנה מהכסף כל עוד אתה יכול" או להבדיל "חשוב לחסוך לעת צרה". אבל לא רק המילים חשובות, גם היחסים סביב כסף. למשל, לבני זוג יכול להיות הון עתק, אבל חייהם יהיו רצופים מריבות על כך, וילדיהם יגדלו עם המשוואה שכסף = בעיות וריבים. המסקנה הלא מודעת עלולה להיות להתרחק ככל האפשר מעיסוק בכסף או להבדיל לא לחסוך ולו אגורה לעתיד, לבזבז את הכסף מהר ככל האפשר. בקיצור, דאגות ופחדים לרוב"(שור.י)

הכסף מהווה את היכולת ליצור עבורנו באופן בלתי מודע מחשבות ודעות ע"י סמלי סטטוס של יוקרה גם אם איננו בהכרח חפצים בכך, ניקח לדוגמא את המפלגות הנמצאות בימים אלו בתחרות על קול האזרח , המפלגות הגדולות אשר באמצעותן תקציב גדול לעומת המפלגות הקטנות בעלות תקציב קטן יכולות לספק לאזרח תשדירי תעמולה מושקעים יותר המצטיירים יוקרתיים יותר, ובכך באופן בלתי מודע משפיעים על קול הבוחר. אם נשווה את תשדירי התעמולה שהיו בעבר, רוב המפלגות דאגו להעביר את מצע המפלגה בתשדיר בצורה שווה שלא מדגישה את יכולתה הכלכלית.

לסיכום, הכסף בזמננו מהווה כוח בחברה לכל אספקט בחיים , בהשכלה, ברפואה, בזוגיות, וכד', ככל שיהיה לך יותר כסף כך תצליח יותר , כך תהווה לסמל סטטוס יוקרתי יותר, אך השאלה הנשאלת היא "האם אפשר להתייחס לכסף בצורה בריאה? נדמה לי, שאם נסתכל על כסף לא כעל מטרה אלא כעל אמצעי לחיות את החיים שאנחנו רוצים, לממש את מה שחשוב לנו, או אז הפרספקטיבה שלנו תשתנה. כשנגדיר את מה שאנחנו רוצים, והכסף ישרת את אותם רצונות ולא דברים אחרים, חיינו יהיו עם פחות דאגות ופחדים, שלווים יותר ומספקים יותר."(שור.י)



+ 9 = ארבע עשרה

תואר ראשון
תואר שני
מרצים