שם הכותב: תאריך: 06 נובמבר 2012

–          עקרון שלטון החוק: פירושו של עיקרון שלטון החוק הוא שהחוק שולט ומהווה נורמה מחייבת ולכן יש לפעול על פיו.

שני פסקי דין אשר דנים בעיקרון זה :

  • פ"ד ברזילי נ' ממשלת ישראל –

העתירות נסבו על החלטתו של נשיא המדינה לחון את ראש שירות הביטחון הכללי ושלושה מעובדי השירות מכל העבירות המיוחסות להם והכרוכות בפרשה המכונה "אוטובוס 300". ההחלטה ניתנה מכוח האמור בסעיף 11(ב) לחוק-יסוד: נשיא המדינה, לפיו נתונה הסמכות לנשיא המדינה "לחון עבריינים" ולהקל בעונשים על-ידי הפחתתם או המרתם.בעתירות נדונה השאלה, אם הסמכות האמורה "לחון עבריינים" כוללת גם את הכוח לחון את מי שטרם הורשע בדינו.

השאלה המשפטית הייתה: האם עבריין הוא גם זה שטרם הורשע בדין? ביה"מ אומר ששלטון החוק הוא דבר חשוב מאוד. אבל במקרים מסוימים אנו צריכים להגן על מוסדות שונים, כמו השב"כ, ע"מ לשמור על שלטון החוק. ואז ביה"מ מקבל את הפרשנות של נשיא המדינה, שהוא יכול לחון עבריינים לפני שהורשעו בדין. כלומר, פ"ד הזה קובע שעבריין הוא גם מי שטרם הורשע בדין ובטחון המדינה גובר על עקרון החוק.

  • פ"ד "הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ' ממשלת ישראל-

שירות הביטחון הכללי (להלן – השב"כ) עושה שימוש באמצעי חקירה הכוללים הפעלת לחץ פיזי על נחקרים. האמצעים מופעלים במסגרת הנחיות שניתנו לשב"כ, הכוללות היתר לשימוש באמצעים כאלו כשהדבר דרוש באופן מיידי להצלת חיי אדם. העותרים תוקפים את חוקיות השימוש באמצעי חקירה אלו. המונח "פצצה מתקתקת" הוא מונח שמציין מצב שבו יש סכנה ממשית לחיי אדם.

עד 1994 הסמכות שניתנה לשב"כ לחקור ניתנה להם בהתאם לסעיף 32 לחוק יסוד הממשלה. (סעיף שמדבר על סמכות שיורית של הממשלה- יש לממשלה סמכות לפעול בכל נושא שאינו מטופל ע"י נושאים אחרים).

בפ"ד בית המשפט אומר שרשויות השלטון צריכות לפעול מכורח סמכות שניתנת להם ואם אין סמכות כזאת- אסור להן! דוג' אם אני רוצה לפגוע בחירות של אדם מסוים, חובה עליי שיהיה חוק סמכות כללית אסורה. ולכן מאותו פ"ד, כל פעולה של חוקר שב"כ חייבת להיות מלווה בייעוץ משפטי של הפרקליטות ורק במקרים בהם יש סכנה ל"פצצה מתקתקת" (ודאות של 100%!!! ) מותר לנקוט אמצעי חקירה שיכולים לפגוע באותו עציר. מאז נחקק "חוק שב"כ" שבתוכו מעגן את כל הכללים האלה.

נורמה משפטית = קובעת לנו מה מותר ומה אסור ובמידה ולא מקיימים את אותה נורמה מקבלים סנקציה (שלילית-עונש, חיובית-תעודה).

 

לשלטון החוק יש שני מובנים:

פורמאלי = מתייחס לטכניקה שבה נחקק החוק. כלומר, לכל חוק בכנסת יש הליך חקיקה ברור. ( או בקריאה ראשונה, קריאה שנייה ושלישית, או כשמישהו מהאופוזיציה מגיש הצעת חוק פרטית ומקווה שהקואליציה תתמוך בו) .

השלטון חייב לעשות רק מה שכתוב בחוק! (הכנסת יכולה לחוקק 2 סוגים של חוקים- חוק יסוד וחוק רגיל – חקיקה ראשית).

מהותי = מתמקד בתוכן של החוק ובמידת התאמתו לערכים של מדינת ישראל- מדינה יהודית ודמוקרטית! התוכן יכול להגביל סמכויות של ממשלה, ושאיפתו היא לאזן בין האינטרסים והצרכים של המדינה לבין האינטרסים והצרכים של האזרח.

מהם העקרונות הדמוקרטיים ששלטון החוק מבטא?

  1. 1.      שלטון החוק= החוק נחקק ע"י נציגים שנבחרו ע"י העם. הכנסת מייצגת את העם!
  2. 2.      עקרון הכרעת הרוב = בשלטון דמוקרטי החלטה מתקבלת ברוב, והמיעוט נדרש לקבל את ההחלטה.
  3. 3.      זכויות = מאחר והחוקים במדינה דמוקרטית נועדו למען העם, הם נדרשים להגן על זכויות האדם. במיוחד על זכויות המיעוטים. (לא תמיד מתקיים- אי שיווין ערבים-יהודים, חרדים-חילונים וכו'…)
  4. 4.      רעיון האמנה החברתית = האזרחים הסכימו לחיות במדינה יחד ולכן הם מוכנים לקבל את שלטון החוק.

 

אי ציות לחוק  = עבריינות!

 

3 סוגי עבריינות:

  1. עבריינות רגילה/פלילית – גניבה, אונס. ואז הסנקציה היא עונשית – בית סוהר, קנס, עבודות שירות וכו'..
  2. עבריינות אידיאולוגית – עבירה כתוצאה מאמונה אידיאולוגית. (השתמטות לדוג') עבירה על החוק מתוך כוונה להעביר מסר למדינה תחשב עבריינות אידיאולוגית פוליטית (רצח רבין).
  3. עבריינות שלטונית – ניצול זכויות שלטוניות תוך עבירה על החוק. (בנייה לא חוקית, שוחד, הלבנת כספים..)

התפתחות הביקורת השיפוטית:

1929 – 1948 – תקופת היישוב היהודי: היישוב מתנהל ע"י מוסדות שונים בניהם מנהלת המדינה ומועצת המדינה הזמנית. באותה תקופה היה משפט עות'מאני ובריטי.

מ-1948 היה צריך ליצור רציפות משפטית בין התקופות.

ב14.1.49 תש"ט נחקקה פקודת המעבר לאסיפה מכוננת: בה כתוב שמועצת המדינה הזמנית תוסיף לכהן עד שתתאסף האסיפה המכוננת של מדינת ישראל, וברגע שהאסיפה תתכנס – תבוטל מועצת המדינה הזמנית. החוק בעצם עוסק בהעברת הזכויות ממועצת העם לאסיפה המכוננת.

תפקיד האסיפה המכוננת הוא לחוקק חוקה למדינת ישראל. (הכנסת הראשונה=האסיפה המכוננת).

חוקה היא בד"כ מסמך שבו יש עקרונות יסוד של המדינה בתחומים שונים, בנוסף גם התייחסות לסמכויות המדינה כאשר יש שני סוגים של חוקה:

  • פורמאלית- עוסקת במסמך פורמאלי בעל מעמד מרכזי לגבי השלטון ושאמור להנחות את מוסדות המדינה כיצד לפעול.
  • מהותית – עוסקת בכל מיני תחומים שמתייחסים לנושאים שונים. כאשר לכל תחום יש חקיקה מתאימה.

בכנסת הראשונה לא הצליחו להקים חוקה ולכן בן גוריון הוציא חוק חדש שנקרא – "חוק המעבר" תש"ט 17.2.1949 שקובע שבית המחוקקים במדינת ישראל יקרא הכנסת, האסיפה המכוננת תקרא – הכנסת הראשונה. ציר בוועדה המכוננת יקרא – חבר כנסת.

בחוק נקבע שלכנסת קיימים 2 תפקידים:

  1. חקיקת חוקים.
  2. חקיקת חוקה.

מאחר ולמדינת ישראל אין חוקה, (לא הצליחו לגבש חוקה), ב-53' הסיעות מגבשות רעיון שנקרא "חוקי יסוד" שמעמדם הנורמטיבי גבוה יותר מחוק רגיל ובאיזשהו שלב בעתיד יתגבשו חוקים אלה לחוקה אחת למדינה.

48' – מגילת העצמאות- מחולקת לשלושה חלקים:

  • הצדקות להקמת מדינת ישראל.
  • אופי המדינה, מוסדות המדינה .
  • מהם העקרונות של המשטר – זכויות האדם וכו'.


שמונה × = 16

תואר ראשון
תואר שני
מרצים