שם הכותב: תאריך: 23 נובמבר 2013

יסודות בדיני חיובים – שיעור 6: 19.11.13   להביא לבחינה את הפסיקות!!

זכרון דברים – זה הסכם ככל הסכם. הכותרת שאומרת זכרון דברים, חוזה, הסכם, הסכמה, הבנה, איננה משנה! מה שמשנה זה התוכן. אם בתוכן יש אמירות מחייבות, גם אם זה זכרון דברים, הוא מחייב, ואם אין אמירות מחייבות הוא לא מחייב.

עלינו לנתח את המסמך עצמו לאור הטקסט שלו. במשפטים אין פתרון בית ספר. כל פתרון מנומק כראוי על פי בסיס החוק והפסיקה יתקבל בברכה.

תום לב – המשך:

זהו מושג ערטילאי שהפסיקה נותנת לו תוכן. זהו נושא יכול לסייע בבית המשפט לחלץ מי בהסכם הוא ה'מסכן', מי נפגע יותר, למרות קיום הוראות החוק.

מבחינת הפיצויים, לאחר שבית המשפט החליט שהופר הסכם בחוסר תום לב ובדרך שאינה מקובלת הוא מוסמך לפסוק פיצויים. אם בזמן כריתת ההסכם זה פיצויים שליליים(הסתמכות), על ההוצאות הישירות שנגרמו לאדם בגלל המשא ומתן שניהל. פיצויי קיום ניתנים לאחר שנכרת ההסכם, והם על בסיס מה הפסדת בגלל שהחוזה לא קיום.

החלוקה הדיכוטומית בין 2 סוגי הפיצויים, כיום, כבר אינה ברורה. לעיתים, אם יש הפרה בוטה של תום לב כבר בשלב המשא ומתן, פוסקים פיצויי קיום.

 פסק דין אלישע פנטי נגד שריה יצהרי:

נוהל במשך תקופה ארוכה משא ומתן לרכישת נכס מקרקעין, ובמהלך המשא ומתן נכתב זכרון דברים, כולם חתמו עליו למעט מוכר אחד.  מאידך גיסא הוא כבר קיבל את הכסף. מאחר שהוא לא רצה לחתום על זכרון דברים, פנה שריה לבית המשפט. בית המשפט קבע שעצם ההתנהגות של פנטי, למרות שלא חתם, הצביעה על גמירת דעת, כי הוא קיבל את הכסף, חתם על התוכניות והתנהג כאילו יש הסכם. בית המשפט המחוזי קבע כי יש הסכם לכל דבר ועניין, וכי הוא לא התנהג בדרך מקובלת. פנטי לא השלים עם התוצאה והגיע לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע כי אין הסכם, משום שהוא סירב לחתום על ההסכם, וכנראה הייתה לו סיבה.

בית המשפט טוען כי הוא לא יכול לקבוע כי נכרת הסכם, אך כל התנהגותו הייתה בחוסר תום לב ובדרך שאינה מקובלת, כי קיבל כסף וחתם על תכניות הבנייה, וגרם לצד השני להבין כי הכל בסדר. אמורים להיות פיצויים שליליים, אך בית המשפט קבע כי למרות שלא היה הסכם, הנסיבות של המקרה כל כך קיצניות, וההתנהגות של המוכר בדרך שאינה מקובלת באופן קיצוני, ולכן מגיעים לשריה פיצויי קיום, והוא יקבל כסף על כל נזק שנגרם לו אילו קיום ההסכם. עניין החתימה היה רק פורמלי, ולמעשה ההתנהגות הייתה כאילו נחתם ההסכם.

 ככל שאתה יותר מתקדם במשא ומתן, ככה אתה מוגבל יותר, ואינך יכול לקיים משא ומתן עם אחרים בלי ליידע את הצד השני. ככל שהצדדים קרובים יותר להסכם, אינם יכולים פתאום לסגת ללא סיבה נראית לעין. למעשה, בית המשפט מוסיף את עניין תום הלב לחופש ההתקשרות החוזית. אינך יכול לסגת ללא הסבר, פשוט לא להגיע לפגישה, להתחיל משא ומתן עם גורם נוסף וכדומה.

פסק דין שם טוב נגד פרץ:

אשה מכרה לבן דודה את דירתה. היא רק לקחת את הכסף ונתנה את הדירה ללא העברת בעלות, ולמעשה ללא חוזה. האדם שהתגורר בדירה התגורר שם תקופה ארוכה, וחשב שהוא הבעלים. אבל מה שקובע זה מה שרשום במקרקעין, ומבחינת החוק היא הבעלים עדיין. הגברת נקלעה לקשיים ומכרה את הדירה, שעדיין בבעלותה, לנושים. בן הדוד הגיש תביעה וטען לחוסר תום לב ובדרך לא מקובלת. היא טענה שלא היה הסכם על פי חוק, אלא רק משא ומתן, ולכן הוא יכול לקבל רק פיצויים שליליים. אך בית המשפט קבע כי בהתנהגותה יש זעקת ההגינות שזועקת עד לב שמיים, שמצדיקה פיצויי קיום. בית המשפט אמר שגם אם לא נכרת הסכם, מגיעים פיצויי קיום על עקרון זעקת ההגינות.

פסק דין אריאל נגד קרן הגמלאות של חברי אגד:

בקרנות גמלאות מה שקובע זה תקנון הקרן. כמו חוזה בין הקרן לבין העמיתים שלה. בתקנון נקבע שכשהחבר נפטר אשתו החוקית תקבל את הפיצויים. עוד נקבע כי אם אדם מודיע שהוא כבר לא חי עם אשתו, ויש לו ידועה בציבור, אז הידועה בציבור תקבל חצי מהכסף, והאישה החוקית תקבל חצי מהכסף.  עוד תנאי הוא שכדי שהידועה בציבור תוכר ככזו, הוא חייב להודיע 3 שנים לפני מותו. אדם הודיע על הידועה בציבור אך מת כעבור שנה, וקרן הגמלאות לא הסכימה לתת לידועה את הכסף, משום שלא עברו 3 שנים מיום ההודעה. קרן הגמלאות פנתה לבית המשפט משום שלא ידעה מה לעשות, כי האדם עדיין נשוי, ולכן לא יכולה להיות לו ידועה בציבור. בית המשפט דווקא הכיר בה כידועה בציבור, למרות שפורמלית אינה ידועה בציבור, וחילק את הכסף חצי חצי. הידועה בציבור לא הסתפקה בחצי ופנתה לבית המשפט העליון בערעור. טענתה היא כי למרות שמבחינת החוזה אין לה מה לטעון משום שהיא לא ידועה, וגם אם כן היא קיבלה חצי, הסעיפים של התקנון הם סעיפים שנוגדים את עקרון תום הלב, כי לא יעלה על הדעת שאדם שחי כל כך הרבה שנים בנפרד מאשתו והיה איתה בסכסוך, עדיין יוריש לה את כספו. בית המשפט קיבל את טענת הידועה בציבור, ופסק לה את כל הכסף.  בית המשפט לקח את נושא תום הלב לביטול תקנות בהסכם, כי הן נוגדות את תום הלב.

פגמים בכריתת הסכם:

  1. 1.      חוזה למראית עין – (צד שלישי טוען לפגם, בטל מעיקרו)

מצב שכאילו יש הסכם, אך בפועל אין הסכם. לכאורה רואים הסכם, אך למעשה זה לא. הסכם שהצדדים עצמם באותו הסכם, כן אומרים שיש הסכם, אך צד שלישי אומר שאין הסכם. מתי יש מצב שבו שני צדדים יכרתו הסכם ביניהם, ויגיע צד שלישי ולא יסכים להסכם ביניהם. הדוגמה הקלאסית למקרה זה, אלה המקרים של ניסיונות להברחת רכוש. אדם חייב כסף לבנק, ולא מצליח להחזיר את הכסף, ובבעלותו 2 דירות, אז הוא מוכר אותן על מנת לקבל כסף. למעשה, הוא לא רוצה למכור את הדירה , אלא רק רוצה שהבנק לא יעקל אותן, לכן הוא מוכר למכר, חבר או משפחה, כותבים הסכם, רק למראית עין, ואז כשהבנק מגיע לעקל את הדירה הוא רואה שהיא כבר נמכרה, ולכן הבנק יתבע בבית המשפט ויגיד שזה הסכם רק למראית עין. האדם ומי שהוא מכר לו עומדים בצד אחד של המתרס וטוענים שההסכם חוקי, והבנק עומד מנגד, וטוען שזה הסכם למראית עין. אם בית המשפט יקבל את הטענה שזה הסכם אמיתי, לבנק אין אפשרות לעקל את הדירה. מאידך גיסא, אם בית המשפט יקבע שזהו הסכם למראית עין, והוא למעשה מבטל את ההסכם, ולכן הזכויות בדירה חוזרות לאדם והבנק יכול לעקל ממנו את הדירה. זה סעיף 13 בחוק החוזים חלק כללי. חוזה שנכרת למראית עין בלבד בטל. צד שלישי זה אם האדם שמכרתי לו את הדירה ימכור למישהו אחר, שאינו מודע לבעיות וקנה את הדירה בתום לב. בינתיים בית המשפט קבע כי החוזה בטל, ולמעשה האדם מכר את הדירה שאין לו בעלות עליה. עדיין הצד השלישי יקבל את הדירה, כי למרות שהוא קנה את הדירה ממישהו ללא זכויות, בכל זאת הוא קנה את הדירה בתום לב ולכן היא שלו. בית המשפט בודק את מכלול הנסיבות כאשר זו עסקה בין בני משפחה, כדי לבדוק שזה לא הסכם למראית עין ובודק כי:

  1.  יש הגיון בתנאי העסקה
  2. האם הצדדים נהגו על פי ההסכם ביניהם. (האם באמת גרים בדירה וכו')

פסק דין בלל נגד הדר:

הדר הייתה חייבת כסף לבנק, והבנק התחיל בהלכים משפטיים נגדה, והמתמחה שהכין את העיקול טעה בספרה, ולכן לא יכלו לעקל. למחרת, כשהגיעו עם המסמך הנכון, הדר כבר מכרה את הדירה לאחיה. בית המשפט בדק האם המכירה היא חוזה למראית עין. בית המשפט מצא כי היא המשיכה לגור בדירה, וכי האח לא שילם לה עבור הדירה, ולכן זה חוזה למראית עין.

2. ביטול בעקבות פגם בכריתתו – (אחד מכורתי ההסכם טוען לפגם, ניתן לביטול)

כאשר ישנו הסכם, אבל אחד הצדדים טוען כי ישנו פגם בכריתת ההסכם, והוא מעוניין לבטלו. אם יש מצב ששני צדדים כרתו הסכם, ושניהם מסכימים שיש פגם ויש צורך לבטלו, אז הכל בסדר. הבעיה נוצרת כאשר יש הסכם, ורק אחד מן הצדדים רוצה לבטל את ההסכם, אך הצד השני לא מעוניין בביטול ההסכם. אחד הצדדים מעוניין בביטול ההסכם, ואחד הצדדים מעוניין בהמשך קיום ההסכם.

ישנם 4 מקרים בהם יכול צד לטעון כי יש פגם בהסכם והוא מעוניין לבטלו:

א.      טעות

ב.      הטעייה

ג.       כפייה

ד.      עושק

אם יש מצב בו אותו צד שמבקש לבטל את ההסכם מצליח להוכיח כי ההסכם נחתם מחמת טעות/כפייה/הטעייה/עושק, סעיפים 14-18 לחוק, בית המשפט טוען כי ההסכם ניתן לביטול.

מי שיכול לבטול את ההסכם הוא הנפגע, לא הפוגע, וההסכם לא בטל אוטומטית, הוא רק ניתן לביטול. ניתן לביטול זה הניגוד של בטל מעיקרו, שהחוזה בטל מיסודו, כמו חוזה למראית עין, שהחוזה לא היה ולא נברא, כמו חוזה בלתי חוקי. אם בית המשפט יקבע שהחוזה בטל, הוא בטל רק מפה ואילך, ולא כל מה שקדם לא.  סעיף 14 א' אומר כי "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שללא הטעות לא היה מתקשר בחוזה, והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה. " – כלומר, לא בטוח שהטענה תתקבל, הוא רשאי אך לא מחויב.

דוגמה: אריק יורד במעלית עם השכן, ואומר לו כי הוא מוכר את המכונית. השכן שואל בכמה, ואריק אומר שב80. השכן מציע ב70, ואריק מסכים. בערב השכן מביא את הכסף ואריק מוסר לו את המפתחות. לאחר מכן השכן מגיע ואומר שהמפתח לא פותח. מסתבר שלא דיברו על אותה מכונית. השכן רוצה לקחת את הכסף ולהחזיר את המפתחות, אך אריק לא מסכים. לא היה ביניהם הסכם בגלל בעיית המסוימות, והשכן לא יכול לבטל את החוזה בגלל עניין הטעות, כי למרות שהוא התקשר איתו בחוזה עקב טעות, הצד השני לא ידע על כך, או היה עליו לדעת על הטעות.  מטרת הסעיפים לא נועדה לבטל הסכמים כדבר שבשגרה, אלא רק למקרים מאוד ספציפיים בהם יש הצדקה לבטל את ההסכם. ברירת המחדל היא ביטול, כי ברגע שיש הסכם, לא רוצים לבטלו. צריך שיהיה קשר סיבתי בין עצם כריתת ההסכם לבין הטעות. אם אין קשר ישיר זה לא נחשב טעות. ישנם הרבה מאוד דברים שצריך להוכיח כדי שבית המשפט יבטל את ההסכם. תאורתית, לכאורה, לא חייבים לפנות לבית המשפט כדי לבטל, אך בפועל כדאי ללכת לבית המשפט כי אם אתה שולח הודעת ביטול והצד השני לא מסכים לביטול, ואתה מתנהג כאילו ההסכם בוטל, הוא יכול לתבוע אותך כי ההסכם לא בוטל לפי בית המשפט, ולכן אתה מפר חוזה.

לסיכום, סעיף 14 א לחוק אומר כי על מנת לבטל חוזה יש להוכיח:

  1.  קשר סיבתי בית הטעות לכריתת ההסכם
  2. אם הצד הנפגע היה יודע על הטעות לא היה כורת את ההסכם
  3. הצד השני ידע או היה עליו לדעת על הטעות

סעיף 14 ב': "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר לחוזה, והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, העניין הוא לשיקול בית המשפט, כשהוא שוקל שיקולי צדק".

בד"כ בית המשפט שוקל שיקולי משפט ולא שיקולי צדק.

לצילום השיעור

 

לסיכום נוסף

 



אחד × 2 =

תואר ראשון
תואר שני
מרצים