שם הכותב: תאריך: 27 ינואר 2013

בגיל 35 לאחר יותר מעשור שבהם הקדשתי את כל זמני בפיתוח הקריירה שלי, עם עבודה מאומצת בשעות אין ספור, שנים בהם קודמתי באופן תמידי בסולם הדרגות הארגוני, שנים בהם זכיתי להערכה רבה, בונוסים, קידומים בשכר, שנים בהם אותגרתי אין ספור פעמים בביצוע וניהול פרוייקטים מורכבים וחדשים, שנים בהם ניתנה לי הזדמנות להטביע את חותמי בעשייה הארגונית….החל לחלחל בי דכאון והבנה שאני לא מסופק ומאושר בדרך חיי , החלטתי לעצור לרגע ולחשוב לאן פני מועדות לאיפה אני חותר והאם אני אהיה מאושר בהמשך מסלול הקידום שברור לי בתחום עבודתי? או שבעצם אולי שכחתי מהמטרה להיות מאושר והמשכתי לרוץ בעשייה היומיומית כשהמטרה היחידה שלנגד עיני היא להצליח בכל אתגר שנקרא בדרכי?

מרטין סליגמן מציין שני רכיבים מרכזיים שגורמים לאושר: הנאה וסיפוק. סיפוק ממלא אותנו אושר לטווח הארוך יותר מאשר הנאה.

הנאה היא תופעה גולמית, גופנית וחושית. היא כרוכה במעט פעילות חשיבה ודועכת במהירות. רכיב זה גורם, קצת כמו בהתמכרות, לכך שהנאה כוללת רכיב של הסתגלות ו"תסמונת גמילה".  חלק משמעותי מההנאה כרוך בחידוד החושים לקליטת החוויה מעוררת ההנאה. ההתמקדות בתמונה או בחוויה, שימת לב לפרטים, קצב מתון שמאפשר באמת לחוות, הזדמנות לצריבת החוויה לזיכרון כדי שאפשר יהיה להתענג עליה גם בהמשך, כל אלו מחדדים את החושים, מאפשרים העמקה בחוויה, ובסופו של דבר מגבירים את ההנאה ותחושת האושר שנובעת ממנה. חשוב גם לפתח מודעות לדברים שמהנים אותנו ולהקדיש להם זמן.

סיפוק היא תופעה מתוחכמת יותר מהנאה. סיפוק כולל בתוכו חשיבה ופירוש, ויש לו נטייה לשרוד לאורך זמן. הסיפוק פחות מאופיין בתופעת ההתמכרות כיוון שאינו דועך במהירות.
הסיפוק הינו מרכיב חשוב בהוויה האנושית. סליגמן טוען, שהעולם המודרני מציג בפנינו הרבה מאוד הזדמנויות להנאות קלות ומיידיות בדמות הטלוויזיה והקניון. אך מסתבר שעיסוק מצומצם זה מגביר תחושה של ריקנות ודיכאון קל. ובכל זאת אנשים בוחרים בו. זו אולי הסיבה לעליה המשמעותית בשיעור הדיכאון בקרב המדינות העשירות בעולם בשנים האחרונות. הרכיבים שמגדירים את הסיפוק, הם היעדר רגשות, איבוד המודעות העצמית, התמסרות מוחלטת לפעילות. מכאן שהתרופה לדיכאון אינה במציאת ההנאות של החיים אלא דווקא בהתמסרות לפעילויות שגורמות סיפוק.

פסיכולוגיה חיובית מגדירה את ה"סיפוק" בצורה קצת שונה מההגדרה הפסיכולוגית המסורתית שהיא שיפוטית באופייה. "סיפוק" מחייב בחינה מדוקדקת עם עצמי: "האם זה היה מספיק משמעותי"?, וזה בפני עצמו עלול להיות מקור לביקורת עצמית ודכדוך. תופעת ה"זרימה" Flow שנחקרה במיוחד על ידי צ'יקסנטמיהאהי, עשויה לספק הגדרה חליפית משופרת לחווית הסיפוק, מדובר באותה חוויה שהזמן עמד מלכת או פשוט "ברח בין האצבעות" ,חוויה זו, שיכולה לקרות אף ביום יום ובשגרה האפורה ביותר, היא מקור לצמיחה פסיכולוגית וחוסן נפשי. ולכן על פי גישה זו יש הפנות משאבי זמן מעיסוקים ממוקדי הנאה לעיסוקים ממוקדי סיפוק.

אין לי ספק שבמשך כל השנים חוויתי רגעים של הנאה מהצלחתי והעמידה באתגרים שעמדו לפני, באופיי אני פרפקציוניסט ולכן מאוד טבעי עבורי  לרוץ ולעשות את הכל כדי להצליח באתגרים אלה, אבל ברור שהמחיר ששילמתי היה לא פשוט והקדשתי מן הסתם לא מספיק בתחומים החשובים לא פחות בתחום החברתי , המשפחתי ובתחביבים ובעשייה שגורמים לי סיפוק (כמו התנדבות ועשייה משמעותית).

השאלות ששאלתי הביאו אותי להחליט על יציאה לדרך חדשה, מצאתי עבודה חדשה אומנם עם שכר פחות גבוה אבל מקום עבודה שמאפשר לי לשלב את הדברים הפשוטים שגורמים לי סיפוק ואושר בחיים כמו משפחה ,חברים ועשייה חברתית.

 האם אני היום מאושר? אני חושב שיש לי עוד דרך לעשות אבל במסלול החדש אני בהחלט יותר אופטימי.



שמונה − 1 =

תואר ראשון
תואר שני
מרצים