שם הכותב: תאריך: 30 אפריל 2014

שיעור 9 – 30.04.2014

המשך אחריות נושאי משרה בתאגיד – עם המתרגלת דניאלה

**תזכורת משיעור קודם**

לנושא משרה יש 2 חובות עיקריות שחלות עליו:

  1. חובת הזהירותס'252-ס'253 – הכוונה היא לעוולת הרשלנות, שנושא משרה לא התרשל בתפקידו. המקור לחובה זו היא פקודת הנזיקין. על הנושא המשרה לפעול בזהירות ובמיומנות.
  2. חובת האמוניםס'254-ס'257 – הסעיף העיקרי הוא ס'254 – אסור לנושא משרה להיות במצב של ניגוד עניינים בינו לבין החברה. חלה עליו חובת אמונים.

 

הפס"דים הרלוונטים לנושאים אלה:

  1. פס"ד קוסוי – פס"ד ישן, משנת 1979. דן בהעברת שליטה בחב'. במקרה זה קוסוי היה יו"ר הדירקטוריון וגם הבעלים של בנק גדול בשם "פרויכטינגר". הוא החליט למכור את החלק שלו למשקיע. המשקיע היה נוכל שכבר ישב בעבר בבית סוהר על מעשי שוד ומרמה. היו לו חובות גדולים בבנק. הנוכל הציע לבעלי המניות לקנות את החלק שלהם. מהיכן קיבל כסף על הרכישה? קיבל הלוואה מאותו הבנק. באותו המקרה כל בעלי המניות והדיר' ידעו כי מדובר בנוכל, אך בגלל שהציע הרבה כסף ובגלל שמצב הבנק ממילא היה רע ß אז הם כינסו אסיפה בדירקטוריון והחליטו על מכירת המניות לאותו המשקיע. בגלל העסקה הזו הבנק התמוטט, כל הלקוחות של הבנק הפסידו את כספם והיה בלאגן רציני. ביהמ"ש קובע שגם כאשר מוכרים מניות יש לפעול בתום לב ובהגינות. ביהמ"ש קובע כי על הדיר' חלה חובת אמונים – הם הפרו את חובותיהם. הלכת קוסוי עוגנה בחוק החברות בסעיפים 192-193 (דנים בחובות בעלי מניות וחובות בעלי שליטה). החידוש הגדול בפס"ד זה היה לגבי בעמ"נ שאינו נושא משרה; פס"ד זה היה לפני סעיפים 192-193, וכאן בא ביהמ"ש וקובע כי גם אם אתה בעמ"נ ואתה לא נושא משרה עדיין חלות עליך חובות הגינות וחובת תום לב.
  2. פס"ד בוכבינדר/בנק צפון אמריקהלפני פס"ד זה הסתכלו על תפקיד הדירקטוריון בתור תפקיד של כבוד. דאז הדיר' לא היה עושה כלום, אלא רק פוקד את החברה אחת לתק'. לא היה ברור מהן החובות שלו. הדברים הללו השתנו לחלוטין בפס"ד זה; גם כאן מדובר בהתמוטטות בנק. כאן ביהמ"ש קובע לראשונה ש"בשביל כבוד צריך לעבוד": הדירקטוריון צריך לעבוד ולהצדיק את הכבוד שלו. בפס"ד זה היה מנהל בבנק וסמנכ"לית שמעלו בכספי הבנק במשך שנים. גובה המעילה היה במיליונים. הדירקטורים, שבעצם תפקידם היה לפקח על המנהלים, על ההתנהלות ועוד – לא כינסו ישיבת דיר' במשך שנים. אם הדיר' היה מתכנס ומעט מפקח – תיקתק היה יכול לגלות כי משהו לא בסדר בבנק זה. הבנק קרס וכל המפקידים הפסידו את כספם. ואז הגישו תביעות כנגד הדירקטורים על הפרת חובת הזהירות. ביהמ"ש קובע שבמסגרת חובת הזהירות והמיומנות מוטלת על המנהל ועל הדירקטור חובת ניהול שוטף, פיקוח על נושאי משרה בדרגה נמוכה יותר וכן חובה לפעול במסגרת המטרות של החברה. ביהמ"ש קובע כי תפקיד הדיר' הוא לא לשם קישוט, אלא יש חובה לערוך ישיבות, לנהל פרוטוקולים, לעיין בדוחות כספיים ולפקח על הנהלת החברה. ביהמ"ש קובע שבאותו במקרה אין ספק שהדיר' הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהן. נקבע כי יש קשר סיבתי בין התרשלות הדיר' ובין הנזק שנגרם לבנק. זהו פס"ד מרכזי וחשוב בנושא של חובת זהירות דירקטורים.
  3. פס"ד קוטמדובר בנושאי משרה שהנפיקו מניות בשווי נמוך יותר ממה שהמניות היו שוות. בהנפקה יש השלכה על מניות קיימות, משום שלפעמים מוכרים את המניות החדשות במחיר נמוך יותר ממה שהן באמת ואז התוצאה היא שהמניות שקיימות כבר נפגעות ולא רק מבחינת כוח ההצבעה, אלא גם יש פגיעה ישירה בשווי שלהן – נקרא "דילול" – פגיעה קניינית, מדללים את שווי המניות. באותו המקרה היה לנושאי המשרה אינטרס אישי כי הם היו ערבים לחובות החברה ורצו לשלם את החוב. כיצד ישלמו את החוב? רצו לגייס כסף ע"י הנפקת מניות ובכך למעשה פגעו בבעלי מניות קיימים – עשו דילול ופגעו במיוחד בבעלי המיעוט. קיפוח מיעוט נעשה כאן – נלמד בהמשך. בפס"ד זה הועלתה שאלה חדשה – עד כה כשדנו בחובת אמונים וזהירות זה היה לטובת החברה – אך כאן מדובר לטובת בעמ"נ. אזי האם ניתן להחיל את חובת האמונים והזהירות לא רק לטובת החברה, לא גם לטובת בעמ"נ? ביהמ"ש קובע שכן! יש חובת אמונים גם כלפי בעל מניות. חובת האמונים כלפי בעמ"נ תתקיים כאשר יש אינטראקציה בין נושאי המשרה לבין בעלי המניות. כאשר יש פגיעה ישירה בקניינו של בעל המניות, מתעוררת חובה ישירה בין נושאי המשרה לבין בעלי המניות. יש חובת גילוי מוגברת. ולכן נקבע שאכן אותם נושאי משרה הפרו את חובת הזהירות והאמונים.
  4. פס"ד קליר כימיקלים נגד עצמוןבעלי מניות השליטה, שהחזיקו שני שליש מהמניות, ניהלו מו"מ בנוגע להסדרת היחסים בתוך החברה אם משהו ירצה למכור את חלקו לצד ג'. בע"ש הסתירו מבעלי המניות האחרים שלא מדובר רק על הסדרה באופן כללי, אלא הסתירו שבמקביל הם כבר ניהלו עם איזשהו צד ג' מו"מ כדי למכור לו את החלק שלהם. ביהמ"ש קבע כי החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב במו"מ הקבועה בס'12 לחוק החוזים איננה דורשת אמנם מהצדדים להתעלם מהאינטרס האישי שלהם, אבל היא מחייבת אותם לנהוג ביושר ובהגינות במיוחד כאשר יש מערכת יחסים צמודה וקרובה בין הצדדים. ביהמ"ש אומר שככל שיש יחסי אמון גבוהים יותר, כך חובת הגילוי גדולה יותר. במקרה זה נקבע שהופרה חובת הגילוי – אי גילוי קיומה של הסכמה קונקרטית להעברת השליטה זה חוסר תום לב, הפרת חובת הגילוי – דברים אלו חזקים יותר במיוחד לאור יחסי האמון שאמורים להיות בין כל בעמ"נ.
  5. פס"ד דוב גולדשטיין נגד פינרוס אחזקות – פס"ד חדש, מ2013. מניות שאמורות להסחר בבורסה אמורות להיכלל ברשימה שנקראת "רשימה ראשית" (מי ברשימה נסחר 20 פעמים בשבוע לדוגמא – בכמות גדולה יותר). בנוסף לרשימה הראשית יש את "רשימת שימור" (רשימה שנסחרת פחות פעמים מהרשימה הראשית), שהיא רשימה מצומצמת יותר מרשימה ראשית. בפס"ד בעלי השליטה והדיר' העבירו את המניות לרשימת השימור. ההעברה פגעה בסחרות של המניות, כי פחות מסחרים אותם עכשיו וכמובן שגם פגע בערך המניות. הטענה הייתה כי בע"ש נהגו שלא בתום לב, טענו כי בעלי המיעוט קופחו ונושאי המשרה הפרו את חובת המאון והזהירות. ביהמ"ש קובע כי הדירקטורים התרשלו והפרו את חובת הזהירות. ביהמ"ש חוזר ואומר שלדיר' יש חובת זהירות גם כלפי בעלי מניות. הם היו חייבים להקטין את הנזק שעלול להיגרם מהמעבר של המניות לרשימת השימור – זה גם פוגע בשווי המניות, גם בסחרות. דיר' ובעמ"נ חבים חובות לבעלי המיעוט. יתרה מכך באותה התק' חייבו את הדיר' כי הוכח דאז שאותם הדיר' לא כינסו ישיבות ועשו ככל העולה על רוחם. חובת הזהירות והאמונים הופרו.
  6. פס"ד מתוק אפריםהמפרק של החברה הגיש תביעה נגד הדיר' בחברה. המפרק טען כי הם הפרו את חובת הזהירות והמיומנות בגלל הסיבות הבאות:
    1. הדירקטורים לא קיימו פיקוח וביקורת על מנהלי החברה. הם הסתמכו כל הזמן על מה שאחרים אומרים להם.
    2. הם לא פעלו לאכיפת הפרדה מוחלטת בין כל החברות שבקבוצה. הם טענו כי הדיר' קיבלו החלטות בצורה שטחית וסתמית בלא בדיקת נתונים אמיתיים. לא היה איסוף והכנה של נתונים כראוי.
    3. לא בוצעה בקרה על כל מערכת הנה"ח ולא איתרו את כל הכשלים במערכת זו.

    על כל אלו המפרק תבע אותם.

    ביהמ"ש קבע כי כאשר דיר' מבחינים בבעיות שיש לחב' הבת שיכולות להשפיע על מצבה של חב' האם, הם חייבים לעשות משהו כדי להקטין את הנזק. ביהמ"ש קובע כי נושא משרה חייב לוודא שקיבל את כל המידע הנדרש לצורך מילוי תפקידו, הוא צריך להתעדכן מדי יום ביומו בפעילות החב'. הדיר' לא פעלו כדיר' סבירים ולא ביצעו בדיקות מקיפות. נקבע כי הופרה חו"ז!

  7. פס"ד סמית (מארה"ב) – חברה ניסתה למצוא קונה למניות שלה. לא היה ביקוש למניות. בסופו של דבר נמצא קונה ומהר כונסה אסיפת דיר' ואישרו את העסקה למכירת המניות. כמובן שזה פגע במיעוט (באלו שלא מכרו), כי ירדה להם שווי המנייה. יש כאן קיפוח מיעוט. תבעו את הדיר' על הפרת חו"ז, וטענו כי הם היו צריכים לוודא את השווי האמיתי של המניות. ביהמ"ש קבע כי הדיר' הפרו את חו"ז, הם כשלו וחויבו בסכומי עתק.

 

פתרון הבוחן בדיני תאגידים+נקודות חשובות

  1. יש להבחין בין נושה רצוני לבין נושה שאינו רצוני. במקרה דנן הנושה הרצוני היה חב' העטיפות, כי היא התקשרה איתם בהסכם. הנושה הלא רצוני הם ההורים של הילד הקטין.
  2. האינטרס הוא לתבוע את מי שיש לו כסף
    ולהרים מסך בין חב' כריכים אינטרנט לבין בעמ"נ. הכלל קובע שכל חברה בע"מ היא אישיות משפטית נפרדת ואחריות בעמ"נ מוגבלת. אי אפשר לרדת לכיס הפרטי שלהם. אולם יש חריג שמשתמשים בו בנסיבות חריגות ס'6 – הרמת מסך. כאן לשים מבחני הרמת מסך.
  3. סוגיה נוספת אליה צריכים להתייחס היא לגבי עצם הקמת חב' אינטרנט – הרי הוא לא רצה לסכן את החברה הטובה, ובמודע הוא הלך ופתח חברה אחרת. היה צורך לדון האם זה לגיטימי. נבחן האם הקמת החברה במודע לעסק שכרוך בו סיכונים זה משהו שיכול לפעול לרעת יוסי? הפס"ד הרלוונטי לסוגיה זו הוא פס"ד אייזיק שפירא, שם היה את אותו המקרה הדומה. ביהמ"ש קבע: הגבלת האחריות היא אחד מהטעמים הלגיטימיים לניהול עסק כחברה. על מנת להרים מסך בין החברה לבין בעלי המניות אין די להוכיח שבעל המניות היה מעוניין להנות מיתרונותיה של האישיות המשפטית הנפרדת, אלא יש ממש להראות שימוש לרעה. אזי זה לא פועל לרעת יוסי.
  4. סוגיה נוספת
    פס"ד בין אבוהאם יוסי פועל בחוסר תום לב במו"מ? יש לפעול בתום לב ובדרך מקובלת גם בשלב המו"מ. חובה זו חלה גם על שלוח של אחרים, כמו מנהל שפועל בתאגיד, או כל אורגן אחר בתאגיד. לא מדובר פה בהרמת מסך, אלא הטלת אחריות כי הפר את חובת תום הלב בשלב המו"מ. יוסי פעל בחוסר תום לב בכל המגעים שלו עם חב' העטיפות. כתוב כי הייתה מע' יחסים מיוחדת – יחסי אמון – בין יוסי לבין חב' העטיפות. במקרה כזה חלה חובת גילוי מוגברת, והוא היה צריך להציג מצג נוכחי ולא מצגי שווא. ולכן יתכן מאוד כי חב' העטיפות תוכל להיפרע מיוסי באופן אישי.
  5. הרמת מסך באשכול חברותפס"ד נפטא קונגו, פס"ד מולדת ועוד. במקרה דנן החברות פעלו מאותה הכתובת, יוסי מנכ"ל של שתי החברות, אותה הפעילות. במצב זה ניתן לחייב את חב' האם, חב' הכריכים.
  6. פיצויים להורי הקטין – ניתן לתבוע את יוסי באופן אישי לאור התרשלותו – פס"ד בריטיש – אורגן בחברה לא יכול להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות במקום שהוא ביצע בעצמו מעשה נזיקין כלפי נושה של החברה. אותו הדבר נקבע בפס"ד אליעזר יצהרי. יש לדון בס'46, ס'47, ס'53, ס'54.


שבע + = 14

תואר ראשון
תואר שני
מרצים