שם הכותב: תאריך: 11 מרץ 2014

שיעור 3 – 05.03.2014

המשך דיני הרמת מסך

 

בקונצרן חברות ניתן לעשות הרמת מסך, אולם יש להדגיש שבפסיקה יש מבחנים לבדיקת עצמאותה של חב' הבת ביחס לחב' האם (כפי שהיה בפס"ד פולגת (בגד עור) נגד ערו – היו מעוניינים להגיע לכספי חב' האם פולגת, אך נקבע שחב' בגד-עור פעלה באופן עצמאי ולא ניתן להרים את המסך).

כלומר יש לוודא בשרשור חברות האם הפעילות של חב' הבת הינה עצמאית. אם הפעילות היא עצמאית לא יורשה הרמת מסך. מבחנים(לא מצטברים, אלא לשיקול ביהמ"ש):

בפסיקה נקבעו מבחנים כדי לקבוע האם הפעילות של חב' הבת היא באמת עצמאית ביחס לחב' האם:

  1. מי מינה את המנהלים בחב' הבת? ככל שחב' האם ß פחות עצמאות, כי יש שליטה.
  2. האם חב' האם היא המוח הפעיל שעומד מאחורי חב' הבת?
  3. האם הרווחים שמופקים בחב' הבת מושפעים ממומחיות שנמצאת בחב' האם, או שמא מומחיות שנמצאת בחב' הבת? כמובן שאם המומחיות של האם שולטת ß הרמת מסך. הרבה פעמים חבק הבת מוכרת מוצר שהמומחיות שלו מגיעה מחב' האם.
  4. איך חב' האם מתייחסת להון העצמי של חב' הבת? מה זה אומר "מתייחסת"? דהיינו עושה פעילות בהון העצמי. האם הרבה פעמים מחולקים דיבידנדים בחב' הבת ומועלים לחב' האם? האם ההון העצמי של הבת הם לצרכי חב' האם? אם ניכר כי הרבה פעולות בהון העצמי של הבת הן בהתאם לאינטרסים של האם ß מסתכלים כחברה אחת ß מורם המסך.

 

אלטרנטיבות להרמת המסך

הרמת מסך זהו הפתרון הכי רדיקלי בביהמ"ש. לכן, ביהמ"ש משתמש בהרמת מסך רק אם אין לו אלטרנטיבה אחרת. נדון באלטרנטיבות האחרות שקיימות במקום להרים מסך (ביהמ"ש יטה להשתמש בחלופות אלו בטרם הרמת המסך):

  1. דוקטרינת השליחות – בעל מניות הוא שליח של החברה. ברגע ששליח עושה משהו בניגוד לשליחות שניתנה לו מראש (הונאה, גניבה וכו'), הוא פוגע בשליחות – ומכוח חוק השליחות ניתן לתבוע אותו. אין צורך להגיע להרמת מסך, מגיעים רק ל"בעייתיים" (מעין הרמת מסך סלקטיבית). כאן יש להוכיח שהחב' אכן שלחה את האדם לביצוע משימה, הפכה אותו לשליח.
  2. להטיל חיוב אישי על אותו אדם שפגע בחברה – אותו האדם הוא בעמ"נ. יחפשו עילה בחוק אחר, ויחילו אותו על הבעמ"נ.

מדוע מתעקשים שלא להרים מסך?

אם ביהמ"ש מחליט להרים מסך, עליו להתייחס לס'7 לחוק – הגבלת עיסוק:

הגבלת עיסוקים (תיקון מס' 3) תשס"ה-2005 (תיקון מס' 9) תשס"ח-2008

7.       (א)  הורה בית משפט כי יש לייחס חובות של חברה לבעל מניה בה, לפי הוראות סעיף 6(א), רשאי הוא להורות, כי במשך תקופה שיקבע ושלא תעלה על חמש שנים (בסעיף זה – תקופת ההגבלה), לא יוכל אותו בעל מניה להיות דירקטור או מנהל כללי של חברה או להיות מעורב, במישרין או בעקיפין, בייסוד חברה או בניהולה (בסעיף זה – צו הגבלה).

(תיקון מס' 9)  תשס"ח-2008

(ב)  בית משפט שנתן צו הגבלה ישלח לרשם החברות הודעה על הצו ופרטיו.

(תיקון מס' 9)  תשס"ח-2008

(ג)   בלי לגרוע מהוראות סעיף 6, המפר צו הגבלה חב בחובות החברה שלגביה הופר הצו ושנותרו בתקופת ההגבלה.

 

ברגע שביהמ"ש מרים מסך, הוא חייב להתייחס בגלל סעיף זה לעובדה שהוא מגביל את העיסוק של אותו האדם. כלומר הגבלת היות אדם זה דירקטור וכו'. בכל מצב של הרמת מסך, בין אם מלאה ובין אם לאו, יש להתייחס לסעיף זה.

פס"ד צוק-אור נגד קאר-סקיוריטי

פס"ד של העליון, כלומר לאחר ערעור (למעט מה שמירב אומרת בכיתה, כל הפס"דים הם של עליון).

קאר-סקיוריטי המציאה בשנות ה90 מתקן למניעת גניבת כלי-רכב. על המצאה זו נרשם פטנט. צוק-אור שווקה מתקן דומה. הייתה בעיה על הוכחת העתקת פטנט (לא רלוונטי לדיני חברות כרגע). בשורה התחתונה צוק-אור העתיקה את המתקן שלא כדין. עלתה השאלה – האם ניתן לתבוע את מנהלי החב' באופן אישי, בלי שום קשר שניתן לתבוע את החב' עצמה? האם אפשר גם לתבוע את מנהלי צוק-אור? פעם, בחוק החב' היה סעיף שלא קיים כיום, שאפשר הרמת מסך לא רק כלפי בעמ"נ, אלא גם כלפי מנהלים בכירים בחב'. במקרה דנן ניסו לטעון את זה. ביהמ"ש דן בסוגיה שנכון שיש מסך התאגדות וחב' שעשתה עוולה צריכה לשלם על כך, וזה לא אומר שאנחנו משחררים אוטומטית את המנהלים מהאחריות – אך בכל אופן לא מאפשרים הרמת מסך במקרה זה. כיום אי אפשר להרים מסך כלפי מנהלים שהם לא בעמ"נ.

 

תורת האורגנים

מה זה "תורת האורגנים"? לחב' יש אישיות משפטית נפרדת, אך היא מלאכותית – אין לה תחושות, רגשות וכו'. אזי כיצד ניתן לומר שחב' עשתה עבירה, אם אין מישהו שניתן להפנות כלפיו את האצבע המאשימה? הרי חב' היא דבר ערטילאי. נדון ע"פ דין פלילי; בעבירה פלילית יש 2 פאזות: פאזה התנהגותית ופאזה נפשית. יש להוכיח בפלילי את הפן ההתנהגותי ואת הפן הנפשי – כלומר שהייתה כוונת זדון (משמע אם אדם שלוקה בפיגור שכלי עשה עבירה, אמנם היסוד ההתנהגותי מתקיים, אך היסוד הנפשי לא – כי הוא מפגר). בדיני חברות ביסוד ההתנהגותי אין בעיה, אך איך לאישיות משפטית מלאכותית מייחסים דברים של נפש?!

עלה לראשונה בפס"ד מודיעים:

חב' שע"פ צילום מצלמת כביש, הרכב של החברה עבר באדום. המצלמה לא ידעה מי נהג. לעבור באדום זוהי עבירה פלילית (כמו כל עבירות התעבורה). החב' קיבלה תביעה בגין עבירה באדום. אין ספק כי היסוד ההתנהגותי מתקיים. לגבי היסוד הנפשי – עולה בעיה; ביהמ"ש אומר שע"פ תורת האורגנים, מייחסים את היסוד הנפשי של האורגן (מי שנהג), ליסוד הנפשי של החב'. כלומר אם הנהג עשה זאת במכוון ß זה מספיק להגיד שהחב' עשתה זאת במכוון. הכוונה של החברה עוברת דרך העובדים שלה (זה מה שכיום אומר החוק).

ס'46 לחוק החברות קובע – תורת האורגנים:

האורגנים

46.  האורגנים של החברה הם האסיפה הכללית, הדירקטוריון, המנהל הכללי וכל מי שעל פי דין, או מכוח התקנון רואים את פעולתו בענין פלוני כפעולת החברה לאותו ענין.

 

התנהגותם של האורגנים היא התנהגותה של החברה. האורגנים הם:

  1. האסיפה הכללית של בעלי המניות (ולא של בעל מניה אחד!)
  2. הדירקטוריון
  3. המנכ"ל
  4. כל מי שע"פ דין או מכוח התקנון רואים פעולתו כפעולה של החב' – מותר לחב' להגדיר בתקנון שלה אורגנים נוספים. נניח הנהג בפס"ד מודיעים הוא אורגן כי הוא פעל ע"פ הוראתו של המנכ"ל.

 

ס'47 קובע שהכוונה של האורגן = הכוונה של החברה.

מעשי אורגן כמעשי החברה

47.  פעולותיו של אורגן וכוונותיו הן פעולותיה של החברה וכוונותיה.

 

פס"ד בני פינגשטיין נגד חב' המהפך

היו שתי חב': חב' ה"חופר" וחב' ה"מהפך". חב' ה"חופר" סוללת כבישים, ואילו חב' המהפך מספקת חו"ג לסלילת כבישים. בין חב' "חופר" לחב' "מהפך" יש יחסי עבודה של שנים יחד. עם הזמן חב' ה"חופר" נקלעה לקשיים כלכליים, והתחילו לחזור צ'קים שלה. בני הוא אחד המנהלים ב"חופר" (המנכ"ל). עם הזמן בגלל הקשיים של ה"חופר", היא נמכרה לאחר. חב' ה"מהפך" הייתה בפני שוקת שבורה; בעליה של ה"חופר" השתנו אך עדיין היו לה צ'קים שלא כובדו. הרמת המסך לא הייתה רלוונטית, כי הבעלים השתנו. לכן, רצו ב"מהפך" לתבוע את בני ושאר בעמ"נ בתביעה אישית. ב"חופר" כבר לא היו קיימות התחייבויות, כי בני והשאר לקחו על עצמם את ההתחייבויות ולא נותר כלום ב"חופר". ביהמ"ש אמר שכדי לתבוע באופן אישי צריכה שתהיה עילה. אחת העילות היא רשלנות, כלומר המנכ"ל ידע שיש קשיים כלכליים בחב', ועדיין נתן צ'קים דחויים. ביהמ"ש קובע במקרה זה שלא הצליחו להוכיח שהמנכ"ל ידע על מצבה הקשה של החב'. המנכ"ל היה מנהל עבודה בשטח מאשר מנכ"ל, ומשכך לא היה חשוף לעניינים הכספיים. בגלל שלא הייתה לו ידיעה על מצבה הכספי, לא היה ניתן לתבוע אותו באופן אישי (את בני).

פס"ד בריטיש-קנדיאן נגד אורן

בריטיש-קנדיאן היא חב' בנייה בבעלות רוז, שהיה גם המנכ"ל. החב' בנתה בניין מגורים – והסתבר שהיו שם ליקויי בנייה חמורים, הדירות נמסרו באיחור ולכן החב' נכנסה לקשיים כלכליים. אורן הוא אחד מאלו שקנו את הדירות, והוא מעוניין לתבוע את החב' וגם את רוז באופן אישי. ביהמ"ש חייב את רוז בגין עוולת הרשלנות כאורגן של החברה, הוא ידע הרי מה קורה בחב'. משום שלחב' כבר לא היו כספים וידוע היה כי לרוז יש הרבה כסף,
לכן כן יכל לשלם מכיסו (למרות שלא הייתה כאן הרמת מסך, אלא הטלת חיוב אישי). רוז ערער לעליון והערעור שלו נדחה.

פס"ד יצהרי נגד טל-אימפורט

היה חוזה בין חב' טל-אימפורט לבין חב' כרמל. כרמל זו חב' שיש לה בית דפוס. החוזה בין השניים אומר שכרמל צריכה לספק נייר מודפס לטל-אימפורט. גובה העסקה במיליונים. יצהרי הוא מנהל בכיר בבית הדפוס כרמל. כרמל נקלעה לקשיים, וטל-אימפורט הגישה תביעה בגין הפרת החוזה. אחת מטענותיה היו שטל-אימפורט מבקשת להטיל אחריות אישית על יצהרי לנזקים שנגרמו בגין החובות שהיו להם. נשאלת השאלה – האם ניתן להטיל אחריות אישית? ביהמ"ש אומר שכן. העילה שהוכחה כאן היא התנהגות של יצהרי בחוסר תום-לב, כי ידע כאשר קיבל את הכספים שבית-הדפוס ייסגר אוטוטו.

אותה טענה נטענה בפס"ד דלתות חמדיה שלמדנו בשיעור הקודם.

פס"ד דיסנצ'יק

הייתה כתבה בעיתון "מעריב", שהכתב היה דיסנצ'יק, בו פורסמה שמה של קטינה. העיתון הודה בעבירה שנעשתה, הודה בעובדות, ושילם את כל מה שצריך לשלם. בנוסף, ביהמ"ש הרשיע גם את הכתב. הכתב ערער, ובסופו של דבר ביהמ"ש עליון קבע שאין להטיל אחריות אישית על דיסנצ'יק. האחריות בפועל היא של עורך העיתון. המפרסם אשם ולא הכותב.

 

פעולה שחורגת מהרשאה או מסמכות – "ultra-virs"

יכול להיות אולטרא-וירס (חריגה מהרשאה) של מטרות או חריגה מהרשאה של מנהלים.

ס'55 ו-ס'56 לחוק החברות:

פעולה בחריגה מההרשאה

55.  (א) חברה ומי שפועל מטעמה לא יבצעו פעולה שיש בה חריגה מן המטרות הקבועות בתקנון וכן לא יבצעו פעולה בלא הרשאה או פעולה בחריגה מן ההרשאה.

(ב)  נעשית או שיש יסוד להניח שעומדת להיעשות פעולה כאמור בסעיף קטן (א), רשאי בית המשפט, לבקשת החברה, בעל מניה, או נושה של החברה שיש חשש לפגיעה בזכויותיו, לתת צו להפסקתה או למניעתה של הפעולה.

פעולה בחריגה מהמטרות או בלא הרשאה (תיקון מס' 3) תשס"ה-2005

56.  (א) פעולה שנעשתה בעבור חברה בחריגה ממטרות החברה, או שנעשתה בלא הרשאה או בחריגה מן ההרשאה, אין לה תוקף כלפי החברה, אלא אם כן אישרה החברה את הפעולה בדרכים הקבועות בסעיף קטן (ב), או אם הצד שכלפיו נעשתה הפעולה לא ידע ולא היה עליו לדעת על החריגה או על העדר ההרשאה.

(תיקון מס' 3) תשס"ה-2005

(ב)  אישור החברה בדיעבד לפעולה בחריגה ממטרות החברה יינתן בידי האסיפה הכללית בהחלטה שתתקבל ברוב הדרוש לשינוי מטרות החברה; אישור כאמור לענין פעולה בלא הרשאה או בחריגה מן ההרשאה יינתן בידי האורגן המוסמך לתת את ההרשאה.

(ג)   אישור כאמור בסעיף קטן (ב), לא יפגע בזכות שרכש אדם אחר בתום לב ובתמורה לפני מתן האישור.

 

חריגה מהרשאת מטרותס'32 לחוק החברות קובע שחב' בתקנון שלה חייבת לפרט את מטרותיה. יש תקנון לחב' – וחלק ממה שכתוב שם אלו מטרות החב'.

ציון מטרות החברה בתקנון

32.  חברה תציין את מטרותיה בתקנונה על ידי קביעה של אחת ממטרות אלה:

          (1)  לעסוק בכל עיסוק חוקי;

          (2)  לעסוק בכל עיסוק חוקי למעט בסוגי עיסוקים שפורטו בתקנון;

          (3)  לעסוק בסוגי עיסוקים שפורטו בתקנון.

 

ס'55(א) קובע שאסור לחרוג ממטרות החב' בתקנון או מהרשאות החב'.

ס'55(ב)– אם במקרה אנו יודעים שהולכת להיות חריגה מהרשאה (לבעמ"נ נודע שמנכ"ל עומד לחתום על צ'ק בסכום שאסור לו לחתום עליו), יש אפשרות לפנות לביהמ"ש מחוזי כדי שייתן צו להפסקת הפעולה, צו מניעה.

ס'56(א) מנסה לפתור את השאלה של מה המשמעות של החריגה הזו. אם הייתה חריגה מהרשאה או אם ניסו לעצור את הפעולה של חריגה מהרשאה ולא הצליחו ß
אין לעסקה תוקף.

שני חריגים לסעיף:

  1. החב' אישררה את הפעולות הללו.
  2. אם התקבל אישור מזויף לחריגה מהרשאה, והחורג היה תם לב ולא ידע. הצד השני מוכיח שהוא לא יכל היה לדעת שמדובר בחריגה מהרשאה.

ס'56(ב) – אם החריגה הייתה ממטרות, אזי אישרור החב' בדיעבד לחריגה ממטרות יינתן ע"י האסיפה הכללית של בעמ"נ. כי האסיפה היא זו שמאשרת את התקנון ואת השינויים בו. אם לא מדובר בחריגה ממטרות, מי שצריך לאשרר את הפעולה הלא תקינה הוא מי שנתן את הסמכות. כלומר מי שאישר מלכתחילה את ההרשאה, צריך לאשר גם את החריגה ממנה.

ס'56(ג) – כל מה שנאמר על חריגות כפוף לכך שאסור לפגוע בזכות שרכש בתום-לב ובתמורה מישהו לפני מתן האישור. הסעיף הנ"ל מחליש את "אין לה תוקף" – כלומר רק בתנאי שמשהו נפגע מהפעולה הזו, הוא היה תם לב והוא שילם בגין העסקה. דוגמא: מנכ"ל חב' חותם על חוזה בשם החב' עם יוסי. מסתבר בדיעבד שלמנכ"ל החב' אין הרשאה לסגור חוזה, אלא רק הדירקטוריון. זוהי חריגה מהרשאה! יוסי לא מודע לכך (תם-לב), ואף שילם לחב' כסף (תמורה) כדי לקבל הסחורה. ס'ג קובע שהעסקה כן כשרה גם אם היא לא תאושרר בדיעבד ע"פ ס'ב!

 

יזמות

ס'12,ס'13,ס'14 דנים בפעולות שנעשו ע"י יזם.

זוהי סיטואציה שלפני שהוקמה חב' (אין עוד ישות משפטית) – ישנה תכנית: על מנת לפתוח משרד עלינו לשכור משרד בבניין עזריאלי, לפתוח ח-ן בנק ועוד. יתכן כי רוצים לעשות חוזים בשם החב', בזמן שהחב' עדיין לא קיימת. אלו נקראים פעולות של יזם, אשר פועל בשם "חברה ביסוד", חברה בתהליך. מהי המשמעות של פעולות אלה? מה יקרה אם החב' לא תוקם בסוף? מהן המשמעויות של כל הפעולות בשמה העתידי של החברה? מדובר במצב חוקי, אך יש לדעת את המשמעויות. הסעיפים הללו מסדירים את העניין הזה.



1 × = ארבע

תואר ראשון
תואר שני
מרצים