שם הכותב: תאריך: 04 מרץ 2014

שיעור 2 – 26.02.2014

המשך דיני הרמת מסך

 

מתי בפועל מתקיימות עילות להרמת מסך?

דיני הרמת מסך דנים בכך שבעצם המסך בין החברה לבין בעלי מניותיה יורם, כלומר חובותיה של החברה יהפכו להיות חובותיה של בעלי המניות. יש לעמוד בקריטריונים נוקשים ביותר כדי שביהמ"ש מחוזי יתיר הרמת מסך זו. אחד המבחנים המרכזיים שביהמ"ש ידון בהם, הוא אם בכלל יש עילה להרמת המסך (זהו הקריטריון הקשה ביותר להוכחה). זהו מבחן מס'2 שלמדנו בשיעור הקודם.

מתי מתקיימת עילה? כשחל ס'6 לחוק החברות (נוסח הסעיף בשיעור 1):

  1. שימוש לרעה במסך ההתאגדות- כשמשתמשים במסך כדי להונות, לקפח.
  2. "מימון דק"

 

דוגמאות מהפסיקה (לא מכוח חוק) להרמת מסךשימוש לרעה במסך ההתאגדות

  1. הברחת נכסים – מקרה קלאסי בו מרימים מסך. נחשב לשימוש לרעה במסך ההתאגדות. כלומר, זוהי עילה להרמת מסך. הברחת נכסים משמעותו: חב' לוקחת הלוואה, והבנק בודק את החב' – את נכסיה וכו'. לאחר קבלת ההלוואה מעבירים את נכסי החברה למשהו אחר. זהו שימוש לרעה במסך ההתאגדות. החב' מראה לבנק את נכסיה, ולאחר קבלת ההלוואה היא מעבירה את הנכסים הללו לאחרים. הבנק כיום מעוניין בשעבודים כדי שלא נבריח את הנכסים החוצה לאחר מכן.
  2. החלפת נכסים – נניח שחב' מתעסקת בבניית נדל"ן והיא לקחה הלוואות כדי לבנות נדל"ן. לבסוף מוכרים את כל הנדל"ן החוצה ומסבים את העסק לבית-תוכנה. כעת הבנק, שהביא לחב' הלוואות ונסמך על סיכונים מסוימים – לא בטוח שהוא היה מוכן לתת את ההלוואה בתנאים ובסיכונים הללו. זהו שימוש לרעה – מרימים מסך התאגדות.
  3. הונאהפס"ד פלטו שרון

    פלטו הקים המון חברות בצרפת. החברות היו מוחזקות ב100% בשרשרת. כל עסקאות שעשה היו כל פעם מחברה אחרת. הוא לא היה בעל מניות מאף אחד מהחברות בשרשרת. בעלי המניות בחברות האלו היו אנשים שקרובים אליו (נהג שלו, עוזרת בית…). מטרת החברות הללו היה לקחת הלוואות מבנקים צרפתים ולעשות שיפוץ מבנים ישנים. העניין היחיד הוא שפלטו תמיד דאג שהכסף יועבר החוצה מצרפת לאיזשהו אי ואז בדרך מסוימת הכסף הגיע לידיו. הוא עשה זאת בצורה מתוחכמת, כך שלא יוכלו לראות עקבות. כך פלטו עשה מיליונים. הכל קרס כשהיה צריך להחזיר את ההלוואות, הרי שהכספים לא נשארו בחברות הצרפתיות. גילו את ההונאה הזו, והוא זה שהיה "מושך החוטים" בכל החברות האלו. מכוח כך, ביהמ"ש נתן פסיקה חדשנית של הרמת מסך – וניתן היה לקחת מנכסיו האישיים. הוא התנהג בדיוק כמו בעל מניה, ולכן התעלמו מהטכניקה הרישומית שלו (לא בעל מניות).

  4. עירוב נכסיםפס"ד רשף קבלנים

    בחב' א הבעלים הוא מר' רשף. בחב' ב' הבעלים הוא גם מר' רשף.

    חב' א' לקחה הלוואה מהבנק. תמורת ההלוואה הבנק שיעבד רכב, אך הרכב הוא בבעלות חברה ב'. חב' א' נקלעה לקשיים ולא הצליחה לשלם את ההלוואה. הבנק רצה לממש את השעבוד על הרכב. ב' אמרה שהיא לא מסכימה לכך, היא הרי לא הפרה תנאי הלוואה. הבנק טען שהוא רוצה להרים את המסך בין חב' א' למר' רשף, כדי להגיע לנכסים של מר' רשף. אחד מהנכסים של מר' רשף הוא חב' ב'. ולכן, הרמת המסך הזו אושרה. זה היה תרגיל של עירוב נכסים.

  5. פס"ד בן-אבו נגד דלתות חמדיה

    לבן-אבו הייתה נגריה פרטית, שקיבלה סחורת בייסיק מדלתות חמדיה. דלתות חמדיה מייצרת דלתות, והיא ספק חו"ג של הנגריה. בן-אבו נקלע לקשיים כלכליים, והוא לא סיפר זאת לדלתות חמדיה, שאיתה עבד הרבה מאוד שנים. אפילו היה ביניהם חוזה, זה היה קשר עסקי על בסיס אמון. בן-אבו המשיך לקבל סחורה, עד שקרס סופית כלכלית – כך נודע לחמדיה שהוא בקשיים. חמדיה ביקשו חזרה את הסחורה (כי אין כסף, אז לפחות לקבל את הסחורה). אך חלק מהסחורה כבר סופקה הלאה. עלתה בביהמ"ש השאלה – האם זה מהווה עילה להרמת מסך לנכסים האישיים של בן-אבו? ההתנהגות בחוסר תום לב של בן אבו זו מרמה על הספק שהוא כן מסוגל לשלם, והמשיך לקחת עוד ועוד סחורה. עלתה הסוגיה בביהמ"ש – כאשר אתה נקלע לקשיים, צריך להודיע לספק שלך? התשובה היא כן!

 

מה זה "מימון דק"? כשהעסק נמצא במצב של סיכון לא סביר. לא סביר= לא סביר ביחס לפירעון החובות שלו. ההון העצמי מאוד מאוד נמוך ביחס לסיכונים של החברה וביחס להתחייבויות (בעיקר הארוכות טווח, לז"א).

דוגמאות מהפסיקה (לא מכוח חוק) להרמת מסך"מימון דק"

  1. אחת הסיבות המרכזיות לכך שלחב' יהיה "מימון דק" זה מינוף פיננסי. מינוף דהיינו מקור מימון חיצוני, שאינו הון עצמי – כלומר הון זר. בחברה ממונפת הון זר גבוה מהון עצמי.

    מצבים של "מימון דק" מהווים עילה להרמת מסך. בפס"ד בן-אבו נ' דלתות חמדיה, מעבר לכך שהייתה מרמה, אמרו גם שחלה עילת הרמת מסך בגלל "מימון דק".

  2. אשכול חברות – אשכול חברות הוא קונצרן, משמע חב' אם שיש לה חב' בנות. האם קיימת הרמת מסך בתוך אשכול חברות? אין סעיף שמדבר בחוק על הרמת מסך באשכול חברות, אך יש החלטת פסיקה בהקשר זה:

    ניתן באשכול חברות להרים מסך, אך חייבים להתקיים שני מבחנים במצטבר:

    1. צריך להתקיים שרשור החזקות – ניתן להרים מסך כלפי מעלה (חב' אם, מי שמעלייך בשרשרת), אך לא ימינה (לחב' אחות). בכל פעם יעלו דרגה אחת בשרשרת ההחזקות, עד לזו שיש לה את הכסף לשלם.
    2. יש להוכיח שמבחינה עסקית מדובר על ישות כלכלית אחת – נסביר באמצעות פס"ד פולגת נגד ערו – לחב' האם פולגת הייתה חב' בת בשם "בגד עור". בגד-עור הייתה יצרנית של בגדי עור. לבגד-אור היה ספק עורות שנקרא "ערו". בגד אור נקלעה לקשיים כלכליים רציניים מאוד, והייתה חייבת כסף לספקים שלה, ביניהם ערו. ערו טען בין היתר להרמת המסך באשכול האשכול כלפי פולגת, בעלת המניות העשירה של בגד-עור. ביהמ"ש דן בסוגיה הנ"ל, ואמר שניתן להרים מסך באשכול חברות, אך במקרה זה לא מתיר, בגלל המבחן השני. ביהמ"ש אמר שיש להוכיח שבגד עור ופולגת הם ישות עסקית אחת. ראו כי בגד עור התנהלה כחברה נפרדת לחלוטין – לאף אחד בפולגת לא הייתה נגיעה, יעוץ או עירוב בבגד-אור. פולגת לא הייתה שותפה בשום החלטה עניינית בבגד אור, ולכן הרמת המסך לא אושרה.

 

הרמת מסך מדומה

ס'6(ג) דן בנושא שנקרא "הדחייה" או "הרמת מסך מדומה":

(ג)   בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א).

 

מהי הכוונה ב- "פירעון חובו"? מדובר בעל מניה, מה זאת אומרת שייפרע חובו? משהו פה אינו מסתדר. דהיינו, בעל מניה יכול להיות נושה. הסעיף מדבר על בעל מניה שיכול להיות גם בעל חוב. מה אומר הסעיף? בגלל שבעל המניה נמצא בשני הכובעים, חובו ידחה לסוף התור של הנושים, של בעלי החוב. למה זה נקרא הרמת מסך מדומה? כי לא בדיוק הרימו את המסך, הרמת מסך זה כשהגיעו לכיס הפרטי שלך – אך כאן מגיעים לכיס שלך בהיבט ששמים אותך בסוף התור, כלומר בהרבה מאוד מקרים לא יגיעו לשלם לך. לסיכום, כאשר לבעל מניה יש חוב וחב' מגיעה לחדלות פרעון ß זכויותיו משתנות, והוא הופך לאחרון בתור.

פס"ד ויטלי קריספי נגד ח' אלקטרוניקה

ויטלי ייסד את החב' ח' אלקטרוניקה והיה בעל מניות עיקרי בה. מעבר לכך שויטלי היה בעל מניות ראשי בחב', הוא היה גם מנכ"ל החב', כלומר קיבל שכר. בשנת 1996 מכר את מניותיו מחוץ לבורסה למשהו אחר. בשנה בה מכר את החב' – היא נקלעה לקשיים כלכליים והגיעה עד לכדי הליך פירוק. במסגרת הפירוק באו כל הנושים ודרשו את כספם. בין הנושים הגיע גם ויטלי, שהיה בעל מניות בעבר, וכיום לא. ויטלי גם בא לדרוש כעובד בחב' פיצויי פיטורין (מגיע להם את זה לפני נושים אחרים). אחד הסוגיות שעלו הוא הנושא שבגלל שויטלי מימן את החב' במימון דק ובסיס ההון היה צר (כך התנהל שם) – ההתנהלות שלו בהון החב' גרמה לקריסת החב'. ויטלי טען שזה לא קשור אליו, והניהול הכושל של הבעלים החדש הוא הסיבה לקריסה. הוכיחו כי ויטלי טעה. ביהמ"ש קבע שהוא עושה הרמת מסך מדומה, כלומר שימוש בס'6(ג). החוב של ויטלי נדחה לסוף התור. רוב הפיצויים של ויטלי נבעו מתקופת היותו בעל מניה, כי הוא היה עובד בלבד ללא בעל מניות רק חצי שנה. בסופו של דבר הוא קיבל 0 ₪.

 

הרמת מסך מדומה שאינה הדחיה

מדומה = לא בדיוק הרמת מסך קלאסית כפי שלמדנו.

הרמת מסך קלאסית = לחב' יש חובות ß מרימים מסך ß נכנסים לכיס האישי של בעלי המניות.

כל דבר שהוא לא בקלאסיקה הזו זה הרמת מסך מדומה.

פס"ד מוברמן – הרמת מסך לטובת בעלי המניות

משפחת מוברמן עשתה חוזה עם קבלן. החוזה היה עסקת קומבינציה, כלומר המשפחה מביאה את הקרקע, ומאפשרת לקבלן לבנות עליו את הבניין. המשפחה והקבלן לבסוף מתחלקים בדירות. הקבלן נקלע לקשיים ולא ביצע את העסקה. משפ' מוברמן החליטה להקים חב' שנקראת "חב' מוברמן בע"מ" – כל בעל משפחה קיבל נתח בחב' הזו. המשפחה העבירה את הקרקע לחברה הזו. החב' קיבלה את זכויות הקרקע, וכעת היא הבעלים של הקרקע הזו. המשפחה תבעה את הקבלן בעסקת הקומבינציה על הפרת החוזה. אחת מטענות הקבלן הייתה, שלמשפחה עצמה אין יותר זכויות בקרקע – אז איזו טענה הם טוענים? הוא אמר שאם כבר משהו היה צריך לתבוע אותו, זו חב' מוברמן ולא המשפחה! ביהמ"ש הפעם אישר הרמת מסך מדומה בין משפחת מוברמן וחב' מוברמן. כמובן שמדובר בשתי ישויות נפרדות, אך ביהמ"ש אישר לערבב את שתי הישויות ביחד. ביהמ"ש הדגיש שבחברות משפחתיות זה יכול לקרות הרבה פעמים. כמובן שגם לרעה זה יכול לקרות הרמת המסך מסוג זה.

פס"ד רובננקו

 

לחב' א' – חב' האם – היה סכסוך משפחתי עם ג' לבין עסקה מסוימת שעשו ביניהם. ג' פחדה שא' בעקבות הסכסוך המשפטי, תיקח נכסים ותעביר אותם לחב' ב' (חב' הבת של א'). למה החשש? כי אם א' תצטרך לשלם ל-ג', אזי לא יהיה לה כסף אם הנכסים יועברו ל-ב'. ג' לא יכול לתבוע את ב', אלא יכול להגיע אליו רק דרך הרמות מסך בקונצרן. בד"כ מרימים מסך של הבת כלפי האם. כעת זה הפוך! – הרמת המסך מחב' האם לחב' הבת (הרמת מסך כלפי מטה). בנוסף, הרמת המסך הזו היא הרמת מסך מדומה, כיוון שהשופטת לא מטילה את כל החובות של חב' א' על חב' הבת, אלא היא רק מבקשת לבדוק מה יש להן באמת מבחינת הנכסים. במילים אחרות, אמנם הרמת המסך היא בכיוון ההפוך – אך זה אפשרי (הרמת מסך מדומה). השפוטת אלשייך אישרה כי זהו מצב מיוחד בין היד החותמת לבין הארנק.


פס"ד ברנוביץ'

חב' ציבורית שנסחרת בבורסה. הייתה לה חב' בת פרטית, שנקראת "ברנוביץ' ובניו נכסים בע"מ". עלתה סוגיה מול הרשות לני"ע, שבה דורשת הרשות לניי"ע שברנוביץ' הציבורית לפרסם את הדוחכ"ס של ברנוביץ' הפרטית. הרי שחב' פרטית צריכה לדווח רק לרשם החב' – ולא לכל העולם! ברנוביץ' הציבורית התנגדה לכך. ביהמ"ש קבע שלצורך פרסום הדוחכ"ס יש חשיבות של המידע שנמצא בפרטית לצורך ההשקעה בציבורית עבור המשקיעים של הציבורית. לצורך פרסום הדוחות, שתי החב' הן כאילו אחת. מדומה זה אומר להגיע לחב' אחרת לצרכים מסוימים, לא להגיע לכיס הפרטי של בעלי המניות (כמו בהרמת מסך רגילה).

 

 

 

 

 




7 + = שלוש עשרה

תואר ראשון
תואר שני
מרצים