שם הכותב: תאריך: 17 מאי 2014

שיעור 11 – 14.05.2014

המשך עסקאות עם בעלי עניין – פרק חמישי בחוק החברות

 

פס"ד מחוזי בת"א בנושא עניין אישי שלילי (כלומר כשצד אחר מעלה אותו) מיום 30.4.13:

פס"ד כמיפל נגד ניו פארם השקעות

חברת כמיפל היא חברה שמתעסקת ביבוא, הפצה ושיווק של מוצרים קוסמטיים ורפואיים שמיועדים למכירה בבתי-מרקחת ופארמים למיניהם. ניו-פארם גם כן עושה את עושה הדבר פרט להפעלת בתי-המרקחת שלה.

ההחזקות בכמיפל הם כדלהלן: איתן גל מחזיק בה 84.8%, 10.2% ניו פארם והציבור 5.5%.

בתוך ה5.5% (ציבור) יש את בן-הרוש שמחזיק 3.5%.

על כמיפל חלים כללים שנקראים "כללי השימור בבורסה" – וזאת בגלל שהציבור מחזיק בה אחוז נמוך יחסית; עוקבים אחר מצב המסחר של החברה ע"פ כללי השימור, ובנסיבות מסוימות ניתן למחוק אותה מהמסחר או לחילופין להוציא אותה מרשימת השימור (רשימת המעקב). כללי השימור הם דרישות מינימום של הבורסה לתנאי המסחר לבורסה. מעת לעת הכללים הללו משתנים.

חב' כמיפל עשתה חוזה עם חברה שנקראת "לונדי". לונדי הוא ספק עיקרי של מוצרי event"" של מוצרי התינוקות. בנוסף ניו פארם היא היבואנית של "nuk" – מתחרה של "event". איתן גל, בע"ש בכמיפל, מחזיק גם ב33% בלונדי. בן הרוש מחזיק גם הוא ב33% בלונדי. מדובר פה בעסקה שהחברה הציבורית כמיפל עושה כאשר לבע"ש שלה יש עניין בעסקה. אם כך, זאת עסקה שצריכים לאשר אותה 3 גורמים: ועדת הביקורת, הדירקטוריון והמיעוט באסיפה הכללית. איתן עצמו לא יכול להצביע באסיפה הכללית. התקבל אישור ועדת ביקורת ודירקטוריון. הפס"ד עלה כי איתן גל אמר שהוא רוצה שבאסיפה הכללית ניו פארם לא תצביע, כי יש לה עניין אישי שלילי בהתקשרות זו והם ידאגו לטרפד את העסקה. ישנם מצבים שכאשר להרבה גורמים יש עניין אישי- ביהמ"ש אומר שאם כולם "נגועים" אז שכולם יצביעו (לא קרה בפס"ד זה). ביהמ"ש קבע שניו-פארם היא לא צד ישיר לעסקה של לונדי, ואין לה מניות בלונדי. מצד שני, נוכח התחרות הישירה בין שני המוצרים התחליפיים התחרות הזו מקימה עניין אישי – גם אם הדברים הללו לא נאמרו באופן ישיר וניו פארם לא אומרת זאת בעצמה. ולכן הקול של ניו פארם באסיפה הכללית לא צריך להיספר במסגרת המיעוט הלא נגוע. הדיון התקיים ללא ניו פארם.

בנוסף, בגלל שביהמ"ש רואה שבן הרוש הוא בעל עניין בלונדי ונמצא בהצבעת הציבור – אזי ביהמ"ש מינה מומחה בתחום של המוצרים האלה כדי שהוא יהיה נוכח באסיפת בעמ"נ והוא ינהל את הדיון בעסקה מבחינה מקצועית. ביהמ"ש נתן בנוכחות של המומחה לכולם לטעון טענות לרבות איתן גל וניו פארם.

 

סיימנו את נושא העסקאות.

 

חובות בעלי המניות ע"פ חוק החברות

ס'192-ס'193 לחוק החברות:

חובות בעלי מניות

192. (א) בעל מניה ינהג בהפעלת זכויותיו ובמילוי חובותיו כלפי החברה וכלפי בעלי המניות האחרים בתום לב ובדרך מקובלת, ויימנע מניצול לרעה של כוחו בחברה, בין השאר, בהצבעתו באסיפה הכללית ובאסיפות סוג, בענינים האלה:

(1)   שינוי התקנון;

(2)   הגדלת הון המניות הרשום;

(3)   מיזוג;

(4)   אישור פעולות ועסקאות הטעונות אישור האסיפה הכללית לפי הוראות סעיפים 255 ו-268 עד 275;

           (ב)  בעל מניה יימנע מלקפח בעלי מניות אחרים.

           (ג)   על הפרת הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב) יחולו הדינים החלים על הפרת חוזה, בשינויים המחויבים, ועל הפרת הוראת סעיף קטן (ב), יחולו גם הוראות סעיף 191, בשינויים המחויבים.

חובת בעל שליטה וכוח הכרעה לפעול בהגינות

193. (א) על המפורטים להלן מוטלת החובה לפעול בהגינות כלפי החברה:

(1)   בעל השליטה בחברה;

(2)   בעל מניה היודע שאופן הצבעתו יכריע בענין החלטת אסיפה כללית או אסיפת סוג של החברה;

(3)   בעל מניה שלפי הוראות התקנון יש לו כוח למנות או למנוע מינוי של נושא משרה בחברה או כוח אחר כלפי החברה.

(תיקון מס' 3) תשס"ה-2005

           (ב)  על הפרת חובת הגינות יחולו הדינים החלים על הפרת חוזה, בשינויים המחויבים, בשים לב למעמדם בחברה של המנויים בסעיף קטן (א).

 

בעל מניות חייב לפעול בהגינות, להבדיל מחובת הזהירות והאמונים לנושאי המשרה.

נשים לב שלגבי בעל מניות שהוא גם בעל שליטה יש גם את ס'193 שמייחד הוראות כלפיהם. ספציפית מצפים מבע"ש לתת חובת הגינות מוגברת יותר.

מה קורה אם מפרים את חובת ההגינות? (גם בע"ש וגם בעמ"נ רגיל) – ס'192(ג) וס'193(ב):

יחולו הדינים החלים על הפרת חוזה. כי זה כאילו שהופר תקנון החברה, אז הדין הוא כהפרת חוזה.

הסוגיה הזו של חובת ההגינות עולה בצורה חזקה מאוד בעיקר בסיטואציה של מכירת שליטה.

מה קורה במצב של מכירת שליטה? כשמוכרים מניות שליטה, המחיר של המניות האלו הוא לא ע"פ הנוסחה: מחיר מניה בבורסה כפול המניות, אלא כלול בפנים גם פרמיית שליטה. קרי המניות נמכרות ביקר.

ואז עולה השאלה המשפטית החשובה אשר הפסיקה הישראלית טרם נתנה עליה תשובה – למי שייכת פרמיית השליטה? מי מקבל את עודף הכסף? בעל השליטה או החברה כולה? ע"פ הפסיקה האמריקאית החד-משמעית, פרמיית השליטה שייכת לכלל בעמ"נ בחברה. פרמיית השליטה לא הולכת אוטומטית לבעל השליטה. פרמיית השליטה צריכה להתחלק באיזשהו אופן בין כולם. מניה היא נכס קנייני ששייך לחברה, ומכוח כך מגיע לכל בעמ"נ להתחלק בפרמיה.

בנושא של מכירת שליטה – פס"ד קוסוי – הייתה מכירה של שליטה בבנק למשהו שנכנס בנעלי בע"ש והוא גם היה החייב הגדול של הבנק והביא לקריסתה. גם כאן שולמה פרמיית שליטה. אם מכירת השליטה גורמת להידרדרות ולקריסת החברה, כן ביהמ"ש יכול להכריח את בע"ש היוצא להשאיר חלק מפרמיית השליטה בתוך החב', כי עשה מכירה שמחבלת בסיכויי החב' להצליח.

פס"ד פרלמן – פס"ד אמריקאי שדן במכירת שליטה בחברה שמייצרת פלדות. בזמן מכירת השליטה היה חוסר מהותי של פלדות בשוק. מחיר הפלדה עלה מאוד. הבע"ש מכר שליטתו לגורם שמשתמש בפלדות בשוק.

ביהמ"ש הדגיש שפרמיית השליטה צריכה להתחלק בין כל בעמ"נ; הוא מנמק זאת כיוון שנוצרה הזדמנות עסקית למכירת השליטה – ההזדמנות הזו שייכת לכלל החברה ולא רק לבע"ש המוכר. ולכן הפרמיה התחלקה בין כולם.

ביהמ"ש הדגיש בפסיקה אחרת בארה"ב שאם הוא לא מזהה הזדמנות עסקית נדירה לכלל החברה אז אולי זו באמת רק הזדמנות לבע"ש ואז לא תחולק פרמיית השליטה.

 

מה עושים המיעוט בפרקטיקה כדי שלא יקלעו לסיטואציה הבאה:

בע"ש מוכר את מניותיו בהון תועפות והמיעוט לא נהנה מפרמיית השליטה.

הפתרון: בתקנון החברה בעמ"נ מגנים על עצמם מאי קבלת פרמיית השליטה ע"י הוספת הסעיף : Tag Along

דהיינו אם בע"ש בחברה מוכר את חלקו, הוא מתחייב מראש (לפני שעוד יש עסקה) שאם בעלי המניות האחרים רוצים להצטרף לעסקה ולמכור את חלקם באותו הסכום למניה – הם רשאים לעשות כן. ואם הקונה לא ירצה לקנות את כל החלקים (כלומר את החלק של השולט והחלק של המיעוט – אלא פחות אחוזים), אז תהיה חלוקה של האחוזים שימכרו באופן פרופורציונאלי ביחס לכמה שכל חלק מחזיק.

 

עושק המיעוט

במסגרת חובת ההגינות דן ס'192(ב) בכך שאסור לקפח/לפגוע בבעמ"נ אחרים.

           (ב)  בעל מניה יימנע מלקפח בעלי מניות אחרים.

 

גם ס'191 לחוק דן בזכות במקרה של קיפוח המיעוט. עולה הסוגיה שהרוב של בעמ"נ יכולים לעשוק את המיעוט – לקבל החלטות שטובות רק לרוב ולא למיעוט. מצד שני גם עולה סוגיה שהמיעוט יכול להיות מיעוט סחטני, שיקשה בכוונה על העברת החלטות ועוד. הסיכוי הגבוה יותר הוא לעושק במיעוט. שני אלו אינם תקינים.

הזכות במקרה של קיפוח

191. (א) התנהל ענין מעניניה של חברה בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי המניות שלה, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו, רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל מניה, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו, ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו עניני החברה בעתיד, או הוראות לבעלי המניות בחברה, לפיהן ירכשו הם או החברה כפוף להוראות סעיף 301, מניות ממניותיה.

           (ב)  הורה בית המשפט כאמור בסעיף קטן (א), יובאו בתקנון החברה ובהחלטותיה השינויים המתחייבים מכך, כפי שיקבע בית המשפט, ויראו שינויים אלה כאילו נתקבלו כדין בידי החברה; עותק מן ההחלטה יישלח לרשם החברות, ואם החברה היא חברה ציבורית – לרשות ניירות ערך.

 

במסגרת חובת ההגינות אסור לעשוק את המיעוט!

דוגמאות מפסיקה שבהן נקבע אם היה או לא היה עושק המיעוט:

  • אם היה עושק המיעוט ß יביא לביטול עסקה
  • אם לא היה עושק מיעוט ß החלטה שנתקבלה היא תקינה

פס"ד גליקמן נגד ברקאי

ברקאי היא חברה פרטית שמרוויחה הרבה כסף ולא חילקה דיבידנד במשך 12 שנים. בחברה זו הייתה קבוצת רוב וקבוצת מיעוט. רוב בעלי המניות מקבוצת הרוב היו בעלי תפקידים בחברה – כלומר משכו את הכסף דרך משכורת במקום לחלק דיבידנד. האסיפה הכללית של החברה החליטה להגדיל את ההון של החברה באמצעות הנפקה. כדי שההנפקה תצליח האסיפה הכללית קבעה מחיר נמוך למניה. ברגע שמוכרים מניה במחיר נמוך – ההנפקה גורמת לדילול האחוזים בחברה (בעיקר של המיעוט). בנוסף לדילול גם הערך של החברה ירד כי מוכרים מניות במחיר נמוך. ייקח הרבה זמן עד שהמניות יעלו למחיר גבוה. ולכן המיעוט טוען לפגיעה כי מחירי המניות הם מאוד נמוכים.

ביהמ"ש קובע שאכן יש כאן עושק מיעוט ומבטל את ההנפקה הזו.

פס"ד פקה נגד רוטנברג

רוטנברג הייתה אחת מבעלי המניות בחברת פקה. כאשר החברה הוקמה בעמ"נ נתנו הלוואת בעלים לחברה. מגיעה משקיעה בשם אסיה שרצתה לקנות 50% ממניות פקה. שלחו מכתבים לכל בעמ"נ ושאלו מי רוצה כעת לקבל חזרה את הלוואת הבעלים שלו? פנו בין היתר גם לרוטנברג – והיא לא הגיבה. היא פנתה רק אחרי שנה לחברת פקה ואמרה שרוצה שהלוואת הבעלים שלה תפרע. חברת פקה סירבה להחזיר לה את הלוואת הבעלים בשלב זה כי העסקה כבר נסגרה. רוטנברג טוענת לעושק המיעוט, וטוענת כי זה שהיא מגיבה באיחור זה לא אומר שאסור לה לבקש חזרה. ביהמ"ש קובע שהעסקה הזו נעשתה תוך שמירה על שוויון בין כולם; הם הרי פנו לכל בעמ"נ, ומי שמשתהה בתגובתו – בעיה שלו! טענתה של רוטנברג לעושק המיעוט לא התקבלה.

פס"ד חסקי נגד מיכלסון

מדובר בשני צדדים שכל אחד מהם מחזיק 50% מחברה מסוימת. לכאורה אין מיעוט, כי יש שני אנשים שכל אחד מחזיק 50%. טוען מיכלסון שחסקי גזל מהחברה רכוש וכספים (העלים מחשבונות הבנק וכו') ולכן הזכויות שלו נפגעו.

ביהמ"ש דן בטענה ואמר כי במקרה של חברות שמחולקות לחלקים שווים בין בעמ"נ זה אמנם חברה, אך ההתנהלות היא כמו שותפות. כשנוצרת הפליה כזו – זה לגיטימי שהצד הנפגע יטען לעושק המיעוט, למרות שלא מדובר במקרה ה"קלאסי".

פס"ד ניצבה

חלק ממניות חברת ניצבה הוחזקו ע"י עובדי אגד. הוחלט להוריד את העובדים מהמניות האלה – לקנות מהם את המניות בהסכמה כדי שלא יוחזקו יותר ע"י העובדים. שאלו את העובדים מי רוצה למכור? כולם רצו למכור, ולכן לא היה מספיק כסף לרכישה מכולם באותה נק' זמן. החליטו שיוצרים אי שוויון ברכישה: מי שיותר ותיק בחברה – יקבל יותר כסף על הרכישה, ומי שפחות זמן בחברה – יקבל פחות כסף פר מניה. אי השוויון היה ידוע ושקוף לכולם. בעלי המניות הצעירים יותר פנו לביהמ"ש וטענו לעושק מיעוט.

ביהמ"ש קבע שאכן מדובר בעושק מיעוט והעסקה מבוטלת; היו צריכים לקנות מכולם באותו המחיר, או לא לקנות בכלל.

פס"ד פרויכטנברג

חברה שרוב בעלי המניות שלה היו מעוניינים למכור את המניות שלהם לחברה המתחרה. המיעוט לא הסכים לזה. המיעוט טען שמקפחים אותו – למה הוא התנגד? כי זוהי עסקה שכלכלית היא לא טובה. מצד שני הרוב טוען כלפי המיעוט שהוא סחטני – מטרפדים עסקה טובה. ביהמ"ש בחן את העסקה וטען שמדובר בעסקה סבירה, ממש לא מדובר בעושק המיעוט.

 

סיימנו את הנושא.



6 × שמונה =

תואר ראשון
תואר שני
מרצים